מחצית השקל על אורח חיים תלד:ה

(ס"ק ה) יבטלנו כו' מ"ד אמי שאכל כו' הם דברי מ"א לתת טעם לדברי הטור:

משמע דאם לא כו' דלא כהטור:

וכ"מ מל' הרא"ש כו' אהא דאמרי' דף ו' ע"ב אר"י א"ר הבודק צריך שיבטל ואמרי' מ"ט אי נימא משום פירורין וכ' הרא"ש דקים לן שלא מצא בבדיקה ונשארו ועובר עליהן בבל יראה ואע"פ שאינו רואה דהא לא כתיב לא תראה כו' ואע"פ שאינו יודע שהם בביתו מ"מ בל ירא' איכא כו' ופריך הא לא חשיבי הפירורים וממילא בטלו והוי הפקר ואמר רבא גזרה שמא ימצא גלוסקא יפה דדעתו עליה כלומר חיישי' שמא בא' מן הזויות היתה גלוסקא יפה שדעתו עליה ולא בטלי ממילא ולכן צריך ביטול ופריך וכי משכח לבטלו ולמה הצריכו לבטלו בשעת בדיק' ומשני דלמא משכח לה לבתר זמן איסוריה דלא מצי מבטל כו' עכ"ל הגמ' והרא"ש ומדהוצרך הרא"ש לומר גבי פירורים דקי"ל שלא מצא כו' ולדעת הטור אפילו לא קים לן שיש שם פירורים צריך לבטל שמא יש שם פירורים ואפי' לא ידע עובר לולי דלא חשיבי אע"כ דהרא"ש ס"ל כהרמב"ם דאם אין לו ידיעה בתחלה אינו עובר לכן הוצרך לומר דקים לן כו' וכה"ג אפי' לא ידע עובר דהוי כאלו ידע וכן בגלוסקא משמע מלשונו כשהיה בא' מן הזוית ראוהו ועיין בב"ח וט"ז והוא דלא כמ"ש הפר"ח בסי' תל"א שמשוה דעת הרא"ש לדעת הטור דאפי' לא ידע תחלה עובר. וכ' לפ"ז מ"ש רבא שמא ימצא גלוסקא יפה תיבת ימצא הוא לאו דוקא דאפי' לא מצאה רק שהיא ברשותו עובר לדעת הטור וכבר כתבתי בע"ה בחדושי הש"ס דלפ"ז לא הבנתי קושית הש"ס וכי משכח לבטליה דאכתי איכא למיחש שמא לא ימצאנו כלל ואי לא הוי מבטל ליה הוי עובר לדעת הטור לכן י"ל לענ"ד דשמא ימצא דוקא כי הוא מילתא דלא שכיח שבבדיקתו בחורין וסדקים לאור הנר אם יש שם גלוסקא יפה שלא ימצאנו. ואף שאפשר ע"י מקרה לא ראוהו בבדיקתו מ"מ כל הלילה ויום ערב פסח אם הוא בא' מן המקומות לא שכיח שלא יראנה(ושתהא הגלוסקא יפה בחור לא שכיח)ומשום מילתא דלא שכיחא לא עבדי רבנן תקנתא. וא"כ אי לא ימצא כלל לא הוי צריך ביטול דהיינו תולין דודאי ליכא גלוסקא ולכן צ"ל דחיישי' שמא באמת ימצאנו אלא שיהיה אחר זמן איסורו. ולפ"ז צ"ל מ"ש הטור שצריך שיבטל דהשתא אפי' נשאר בבית חמץ שלא מצא אינו עובר דמשמע דמה"ט צריך שיבטל שמא יש בביתו חמץ ע"כ זה ליתא דהא מהי"ט לא היינו צריכים לתקן שיבטל דהא לא שכיח אלא כ' האמת דאפי' לא ימצאנו כלל הי' עובר אבל השתא דבטלו אינו עובר כן צ"ל לדעת הטור:

וע' בתוס' ריש כ"ש (דף כב) ר"ל דמשמע מדבריהם שגם הם חולקים על הטור וקצת קולא יותר מהרמב"ם דאהא דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה וחיה כו' ומסיק וצריכא דאי תנא בהמה ה"א דאי משיירה חזי לה אבל חיה אי משיירי מצנעי לה אימא לא. ואי תני חיה משום דאי משייר' מיהת מצנע' אבל בהמה זימנין דשיירה ולא מסיק אדעתיה וקאי עלה בבל יראה אימא לאצריכא. וכ' התוס' וז"ל וא"א חיה משום דמצנע לה ואין עובר משום בל יטמין דבל יטמין נפקא לן מלא ימצא ואין זה מצוי כיון שאינו יודע היכן הוא. וכ"מ בפ"ק דפריך וכי משכח לה לבטל' משמע דכל כמה דלא משכח לה לא עבר בב"י עכ"ל התוס':

ודע דפרורים כו' עסי' ת"ס ס"ג. דפרורי עיס' לא בטלי ממילא כי נדבקי' יחד וחשיבי.