מחצית השקל על אורח חיים תל:א

(ס"ק א) מפני הנס. שלקחו כ"א שה וקשרו בכרעי מטותיהן ושאלום המצריים למה והשיבו לשחט במצות ה'. והיו שיני המצריים קהות הן נזבח תועבת מצרים לעיניהן ולא היו רשאים לדבר דבר ואע"ג דלפ"ז הי' הנס כל הימים מן עשור לחודש עד ער"פ ששחטוהו. כ' הרב"י דעיקר הנס היה בתחלתו ביום ראשון ואח"ז כיון דדש דש. והתוס' כ הנס בענין אחר כשלקחו ישראל בעשור לחודש שה לפסח נתקבצו בכורי א"ה ושאלוהו למה. והשיבו ישראל זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים ובכורנו יציל. והלכו אל אבותיהם ואל פרעה לבקש שישלחו ישראל לחירות. ולא רצו ועשו הבכורים מלחמה והרגו הרבה מהם. הה"ד למכה ממצרים בבכוריהם:

רש"ל כו' וצ"ע כו' אז הכל מותר. ר"ל אע"ג דדבר חשוב לא בטיל מ"מ כה"ג דנאכל א' דיש לתלות דהאיסור כבר נאכל אז בטיל ואע"ג דבעי' שלא יאכל המשוייר אדם א' כ"א בשני ב"א ושתי' בשתי' היינו מצד חומרא. ועוד כדי שיהי' ס"ס חדא שמא נאכל ואת"ל אינו נאכל שמא מה שזה אוכל הוא היתר והיינו התם דודאי נתערב בו איסור משא"כ כאן דלא ידעי' אי יש בו איסור כלל בלא"ה הוי ס"ס חדא שמא ליכא איסור כלל ואת"ל הוי שמא נאכל ואם אין בו ס' הכל אסור ול"מ מה שנאכל א' ובס' ח"י תי' ניהו דק יי"ל דקמח בקמח מקרי לח בלח מ"מ י"א דמקרי יבש ביבש כמ"ש הש"ך וביבש ביבש ק"ל בסי' תמ"ז אע"ג דנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור בפסח ואוסר במשהו וא"כ אי נתערב בקמח חמץ איכא למימר שחוזר וניעור בפסח וכדי לצאת ידי דעה זו צוה לאכול ממנו מעט קודם פסח דיש לתלות שהאיסור כבר נאכל. אע"ג דאי הי' ודאי תערובות ל"מ מה שנאכל א' קודם פסח וחוזר וניעור בפסח מ"מ כיון דליכא אנא חשש שמא נתערב וגם דקי"ל דהעיקר דקמח בקמח מקרי לח בלח סמכי' על מה שנאכל מעט קידם הפסח: