מחצית השקל על אורח חיים תכט:ח

(ס"ק ח) א"ח בב"י כאן משמע כו' ר"ל ממ"ש בחבורו הארוך שפי' דברי מ"ס שכתב שהתלמידים מתענין אחר הפסח בניסן שלשה תעניתים בה"ב מפני ח"ה. והקשה הרב"י דהא לא משכחת בניסן אחר הפסח בה"ב דהא יום א' של פסח הוא ט"ו לחודש וא"כ י"ד ימים שלפני הפסח וח' ימי פסח הם כ"ב יום נשאר עד ר"ח אייר ז' ימים ובר"ח אייר א"א להתענות ובז' ימים לא משכחת בה"ב. ותי' דבא"י דפסח אינה כ"א ז' ימים משכחת ג' תעניתים והיינו הב"ה וכגון שחל יום א' של פסח ביום ה' א"כ יום ז' של פסח הוא ביום ד' ואפשר להתענות ביום ה' שלאחריו וביום ב' וביום ה' שהוא ער"ח אבל א"א לומר שחל יום א' ביום ב' וא"כ משכחת בה"ב בניסן דהא קי"ל לא בד"ו פסח וכמ"ש ר"ס תכ"ח. ואע"פ שמס' סופרים כתב שמתענים בה"ב מיירי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה. דאז היה אפשר שיהיה חל יום א' של פסח ביום ב' ושפיר משכחת בה"ב בניסן אחר הפסח וכנ"ל עכת"ד והל' בין א"א בה"ב או הב"ה צ"ל תענית ראשון בא"ח וע"כ ס"ל להרב"י דמותר להתענות בא"ח:

דדוקא אחר שבועות כו' מדלא כתב אסור כ"א שם משמע דבשאר א"ח שרי ודוקא אחר שבועות שהוא יום טבוח. ור"ל דתנן בחגיגה דף י"ז ע"א בש"א מביאים שלמי שמחה בי"ט כו' אבל לא עולות ראייה ובה"א מביאים שלמים ועולות כו' עצרת שחל בער"ש בש"א יום טבוח אחר שבת (דאזיל לטעמייהו דאין דוחין י"ט וכ"ש שבת לכן יום טבוח של קרבנית אחר שבת דקרבנות עצרת י"ל ג"כ תשלומין כל שבעה כמו בפסח וסוכות)ובה"א אין יום טבוח אחר שבת(דב"ה לטעמיהו דדוחה י"ט) ומודים ב"ה שאם חל עצרת בשבת שיום טבוח אחר שבת דשבת וודאי אינו דוחה ע"כ דברי המשנה וא"כ המובן הפשוט מדברי מ"א כיון דמשכחת בעצרת שיום טבוח בא"ח כגון שחל בשבת לכן א"ח דשבועות חמיר משאר א"ח ואפי' א"ח השבועות באמצע השבוע שלא היה חל עצרת בשבת מ"מ א"ח דידיה חמיר כיון דלפעמים היה יום טבוח בא"ח וכ"כ מ"א להדיא לקמן סי' תצ"ד ס"ק ג' וז"ל אסור להתענות במוצאי חג השבועות מפני כשחל עצרת בשבת היה יום טבוח הקרבנות אחר השבת עכ"ל אלא שהמשנה למלך פ"ו מהל' כלי מקדש סוף דין וי"ו תמה ע"ז דאדרב' תנן התם אם היה יום טבוח באחד בשבת אין כה"ג מתלבש בכליו:

ומותרים בהספד ובתענית שלא לקיים דברי הצדוקים האומרים עצרת אחר השבת ע"ש. אולם בלבוש לקמן ס"ס תצ"ד וז"ל ובזה"ז לא חיישינן לצדוקים שאין מצויים בינינו ונוהגים איסור לעולם בהספד ובתעני' בין כשחל בשבת ובין כשחל בשאר ימי השבוע עכ"ל. (אולם דבריו מגומגים קצת שהעתיק תחלה כדברי ב"ש ע"ש) ולפ"ז צ"ל דדעת מ"א כיון שבזמן הקרבן אם היה יום טבוח אחר שבת היה ראוי לאסור בהספד ובתענית לולי חשש הצדוקים. וא"כ בזה"ז דאזיל האי חששא ונשאר הדין לאסור בהספד ותענית. ואע"ג דבזמן הזה ליכא קרבן ולא יום טבוח בעו"ה ואין האיסור לדידן כ"א משום תקנה ראשונה בזמן הקרבן. והא גם בזמן הקרבן היה מותר בהספד ותענית דאז היה הצדוקים מצויים מ"מ הא גם בזמן הקרבן היה יום טבוח אסור בהספד ותענית טרם כפירת צדוק ובייתו' תלמידי אנטיגנוס. אלא כשאח"כ כשיצאו הצדוקים לעולם תקנו חז"ל להתיר יום טבוח בהספד ותענית שלא להחזי' ידי הצדוקים. ועכשיו שאין צדוקים מצויים הדרא לתקנה ראשונה כמו קודם שהיו צדוקים בעולם ועמ"ש המשנה למלך שם על עובדא דר"ט בעובדא שמת אחד בלוד:

וכ"מ בתענית דף י"ח דת"ר מן א' ניסן עד סוף המועד קבעו במגילת תענית י"ט מפני נס א'. ופריך ל"ל עד סוף המועד לימא עד המועד ומועד גופא אסור דהוי י"ט ומשני לאסור יום שלאחריו די"ט דאורייתא לא בעי חיזוק ולכן ביום שלאחר י"ט מותר בהספד ותענית אבל ימים הכתובים במגילת תענית הם דרבנן צריכין חיזוק לאסור גם ביום שאחר יו"ט בהספד ותענית ולכן אמר שהמועד ג"כ י"ט מפני י"ט הכתוב במגילת תענית ולדידן דקי"ל בטלה מגילת תענית לכן א"ח מותר בהספד ותענית. דלא כב"ח שהסכים לפרש"י בסוכה דף מ"ה ע"ב אמר ר' ירמיה משום רשב"י כל העוש' איסור לחג באכילה ושתיה כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים כו' ופירש"י יש אומרים יום אחר החג דלא כפי' א' שכ' רש"י שקורא לחג עונג באכילה ושתיה עכ"ל דלפי זה קאי על י"ט גופיה ולא על יום שלאחריו. מיהו בתוס' ר"ה כו' דאמרי' שם מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר וכ' התוס' משמע דבימי עזרא היה מעובר וסמך קצת לדבר כו' וכתיב נמי ביום כ"ד לחודש (תשרי) נאספו כל ישראל בצום ושקים כו' משמע לפי שאז היה מוצאי סוכות נאספו ואי לא דעברוהו (ולכך לא היה מונים המועדו' כ"א מיום ב' של ר"ה שהיה העיקר. ומ"ש ביום ך"ד לחודש. ר"ל מיום ראשון של ר"ה והיה יום שאחר הסוכות) ועשו סוכות בט"ו בו א"כ י"ד דירחא וח' דסוכות הרי ך"ב יום ויום ך"ג מוצאי סוכות. וא"ל דשביק להתענות משום מחרת י"ט דהוי א"ח ומש"ה הנותינו עד ך"ד בו. דמאז לא נוהגים בו עכ"ל משמע דעכ"פ בימי התו' היו נוהגים איסור תענית בא"ח אלא דבימי עזרא ס"ל להתו' דעדיין לא נהגו בו איסור: