מחצית השקל על אורח חיים תכב:ה

(ס"ק ה) וקורין כו' דדווקא בדבר שהוא בא לח"ש כו' ר"ל דמסברא אין לברך כ"א אפרי המתחדש משנה לשנה. או ברגל שאינו בא כ"א פ"א בשנה אלא דמצינו בתוס' ברכות דאפי' הבא מחצי השנה לח"ש מברך שכ' אברייתא דקתני שכהן מקריב מנחה מברך שהחיינו. דמיירי שמקריב פ"א במשמרו. כיון שהיו כ"ד משמורות כהונה והיו מתחלפים כל שבוע היה עובד משמר אחר. ולכך כיון שאינו מגיע לכל משמר כ"א ב"פ בשנה כשמקריב תחלה במשמורו מברך שהחיינו. אבל בדבר שבא בקרוב מחצי שנה לא מצינו שיברך שהחיינו. אלא דצ"ב דהא קי"ל הרואה חברו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו וכדלעיל ר"ס רכ"ה ועיין בס' א"ר:

וצריך לחלק. ואפשר שע"ז רמז מ"א במ"ש ועיין מ"ש סי' רכ"ה או נתכוין למ"ש שם סעי' ו' בהג"ה דעל פרי המתחדש שני פעמים בשנה מברך שהחיינו וכ' מ"א שם ראיה מתוס' הנ"ל ומשמע דוקא ב' פעמים אבל ג' פעמים לא דבעי' דוקא חצי שנה:

נשים פטורות מכל הלל כו' תוס' ברכות כו'. ובסוכה דף ל"ח ע"א כתב התוס' דהלל שאומרים בליל פסח בהגדה גם נשים חייבות שהן ג"כ היו באותו נס:

פ"ג דסוכה דף ל"ח איתא שם כן:

כתב הבד"ה כו' שאינו יודע לענות. ר"ל הללויה:

אא"כ עונה אחריו הללויה על כל דבר ודבר. אך לא סגי בזה אלא צריך גם לענות עמו ראשי פרקים. ואיך תהיה מחלוקת שם בסוכה רש"י ותו' מהו עניית ראשי פרקים ע"ש:

תלמוד ערוך הוא פ"ג דר"ה וכ"ה לעיל ר"ס קכ"ד:

פ"ג דסוכה דף ל"ח ע"ב. אלא דאם לא יצא אין קפידא בקורא כצ"ל:

בשביל עצמו. ואין ההקפדה כ"א על השומע לצאת וה"ל לענות הללויה. דבקריאה לחוד ליכא איסורא. וא"כ אין חילוק בין יצא ללא יצא. דהא אפי' יצא אין קפידא בקורא כיון דאינו מברך א"כ מה איסור יש באמירת מזמורי תהלים. אלא בזמן שתקנו חכמים:

ועמ"ש מ"א ר"ס תקפ"ד: