מחצית השקל על אורח חיים תכב:יא

(ס"ק יא) מעומד חוץ מליל פסח. והטעם מבואר בט"ז ס"ק ד' ע"ש:

אסור לסמוך כו' ואם הוא בעל בשר רשאי לסמוך קצת. אבל אי סמוך כ"כ שאם ינטל הדבר שנסמך עליו יפול הוא גם לבעל בשר אסור כ"מ לעיל סי' קמ"א לענין קריאת ס"ת וה"ה הכא:

לענין עדות כו' ר"ל דבעי' שיעמדו העדים בשעת הגדת עדותן דכתיב ועמדו שני האנשים ודרשו חז"ל דהיינו עדים:

הוכיחו מגמרא דזבחים דף י"ט ע"ב דאמרי' כיצד מצות קידוש ידים ורגלים במקדש מניח ירו הימנית ע"ג רגלו הימנית. וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש ר' יוסי בר"י אומר מניח שתי ידיו זו ע"ג זו. וע"ג ב' רגליו זו ע"ג זו. ומקדש. א"ל א"א לעשות כן. והקשה ש"ס שפיר קא"ל א"ר יוסף וחבירו מסייעו. ובמאי קמפלגי אמר אביי עמידה ע"י סמיכה כה"ג איכא בנייהו. דת"ק ס"ל דלא הוי עמידה. ולכך א"א שאחר יסייעו. ור"י בר"י ס"ל דהוי עמידה וכיון דקיי"ל כת"ק א"כ קי"ל דעמידה ע"י סמיכה ל"מ עמידה:

והבין רמ"א כו' קאי על העדים. דאי קאי על הדיינים דצריך לישב וכמו דרישא איירי בדיינים אם כן איך כתב דמותר לכתחלה. וסיים הטעם דסמיכה אינה כישיבה אדרבה מה"ט ראוי לאסור לדיינים עמידה על ידי סמיכה דהא דיינים צריכים לישב. אלא ע"כ קאי על העדים דבעי' שיעמדו. וע"ז א' דעומדים ע"י סמיכה מותר לכתחלה. וע"ז שייך שפיר הטעם דסמיכה אינה כישיבה. וקאי אדיינים אבל בעדים אסור כה"ג:

וכ"מ בשבועות דף למ"ד ע"ב. דשאל הש"ס אם בא לפני הדיין אדם שחייב בכבודו וחייב לקום מפניו. כיצד עושה בשעת גמר דין. דהא קי"ל בשעת גמר דין ד"ה דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה ועז"א דיתיב כמאן כו' פירש"י לא עומד ולא יושב אלא כאדם שמתיר רצועה מן הסנדל עכ"ל. והיינו עמידה ע"י סמיכה. אלמא כה"ג חשוב ישיבה. ואע"ג דשם הוי כעמידה ג"כ כו' דהא יוצא הדיין בזה שמה שמחויב לעמוד בפני בע"ד כנ"ל:

דל"ב אלא הידור. ר"ל דהא לא כתיב בתורה שיעמוד בפני ת"ח אלא והדרת פני זקן אלא כשעומד לפניו זהו הידור. אם כן עמידה עי"ס. ניהו דל"מ עמידה. מ"מ יצא בזה מצות והדרת פני זקן. (ובזה מסולק השגת הב"ח על הסמ"ע בח"מ סי' י"ז הובא בש"ך ס"ק ה' ע"ש). בזבחים דף י"ט ע"ב כצ"ל:

ואע"ג דכתבו שם אף ע"ג דאין ישיבה כו' קאי אהא דפריך הש"ס וליתב מיתב ולקדש ומשני כתיב לעמוד ולשרת דבעי' דוקא עמידה. והקשו התוס' וז"ל על קושית הש"ס וליתב מותב. וז"ל לאו ישיבה ממש קאמר דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה עכ"ל (וכ"כ בהג"ה תוס' ר"פ דף ט"ז ע"א) הרי אי לאו קרא לעמוד ולשרת היה עמידה עי"ס מותרת אף על גב דאין ישיבה בעזרה. ע"כ צ"ל דזה לא מיקרי ישיבה אבל בישיבת הדיינים כו' וה"ה בכ"מ דבעי עמידה כגון הכא בהלל ולעיל בקריאת התורה וכה"ג: