מחצית השקל על אורח חיים תב:א

(ס"ק א) קונים כו' וצ"ע כו' וצ"ל דהרי"ף והרא"ש ס"ל דכ"ז לדעת המקשן כו' ז"ל הגמר' דף מ"ז ע"ב תניא ר"ח חרם (פי' חריץ) שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו. מחייך עליה ר"י ב"ח מ"ט דחייך עליה. אילימא משום דתני לה כריב"נ דחפצי הפקר קונים שביתה) ואיהו ס"ל כרבנן ומשום דס"ל כרבנן מאן דתני כריב"ן מחייך עליה. אלא משו' דקתני צריך מחיצה של ברזל מ"ש קני' דלא. דעיילו בהו מיא של ברזל נמי עיילו בהו מתתאי אלא קל שהקילו חכמים במים דאפי' מחיצה תלוי' מותרת וה"ה של קנים:

וכ"כ התו' ד"ה חרם כי' וז"ל וא"ת אמאי מוקי לה כריב"ן הא לרבנן נמי אמר לעיל גבי גשמים הסמוכים לעיר דהוי כרגלי אנשי העיר דדעת אנשי העיר עליהן וכמ"ש מ"א לעיל סי' שצ"ז ס"ק י"ג וי"ל דהא דממשכי מתחום זה לתחום זה בטל דעתם והוי כחפצי הפקר כו' עכ"ל התוס'. וזה קושית מ"א דדין הבריי' לא נאמרה רק לריב"ן ולא לרבנן דדעתם עלייהו לא מהני כמ"ש התוס' וניחא לי שוב קצת דס"ל להרי"ף דמסברא אפילו ממשכי מהני דעת אנשי העיר וא"כ בריי' הנ"ל אתיא אפי' כרבנן אלא דהמקשן לא אסיק אדעתיה טעמא דחייך עלי' ר"י ב"ח ולכך אמר אילימא משום דתני לה כריב"ל כו' והיינו דס"ל לר"י ב"ח דלרבנן כה"ג לא קני שביתה דלא מהני דעת אנשי העיר כיון דממשכי וכמ"ש התוס' ולזה הקשה דאפי' נודה לדבריך דלרבנן לא מהני בה"ג דעת אנשי העיר מ"מ לא ה"ל לחייך. דאטו משום דס"ל כרבנן מאן דתני כריב"ן מחייך עליה אבל לבסוף דמסיק דחייך על שהצריך מחיצה של ברזל א"כ נשאר סברא החיצונה דגם כה"ג דממשכי מהני דעת אנשי העיר ואתיא ברייתא אפי' כרבנן. וע' בהג"א די"ח דלרבנן באמת לא קני שביתה כנ"ל: