מחצית השקל על אורח חיים תא:א

מ"ש בש"ע אבל חפצי עכו"ם קונין שביתה במקומן כו' גזרה חפצי העכו"ם אטו חפצי ישראל מלשון זה משמע אפילו בעליהן העכו"ם הוא במקום אחר אין החפצים כרגלי העכו"ם כ"א קנו שביתה במקום שמונחים וכ"מ לשון הטור ובס' ת"ש השיג דהא מטעם גזירה אטו חפצי ישראל קאתינן עליה ובחפצי ישראל הרי הם כרגלי בעליהן א"כ ה"ה בחפצי עכו"ם י"ל שהן כרגלי בעליהן העכו"ם ובאמת מסתברים דברי ס' ת"ש וליישב דעת הפוסקים דס"ל דקונין שביתה במקומן י"ל קצת דס"ל דבהכי סגי כיון דע"פ הרוב הכלים הם במקום בעליהן א"כ אם לפעמים אינן במקו' בעליהן ואנו אומרים שקונין שביתה במקומן לא אתי לאחלופי בכלי ישראל כה"ג כיון דלא שכיח שלא יהיו במקום שבעליהן הם ואעפ"כ קנו שביתה משום לא פלוג וקצת ראיה לזה ממה דאמרינן דף מ"ז ע"ב אר"י חפצי עכו"ם אין קונין שביתה ומסיק הש"ס אליביה דמאי קמ"ל אי אליביה דרבנן פשיטא השתא חפצי הפקר ס"ל דאין קונין שביתה חפצי עכו"ם דבעליהן אין בני שביתה לא כ"ש ואי אליביה דריב"נ דא"ל חפצי הפקר קונין שביתה קמ"ל דחפצי עכו"ם אין קונים והתניא רשב"א או' השואל כלי מן העכו"ם בי"ט כו' והכלי ואוצרות (של הפקר) ששבתו תוך התחום יש להם אלפים אמה לכל רוח. ואי ריב"ן מודה בחפצי עכו"ם האי ברייתא דלא כמאן. אלא לריב"ן חפצי עכו"ם קונים שביתה ור"י א"ש אמר לשמעתיה אליביה דרבנן. ולא תיקשי לרבנן פשיטא. קמ"ל סד"א נגזור חפצי עכו"ם אטו חפצי ישראל קמ"ל ור' יוחנן אמר חפצי עכו"ם קונין שביתה דגזרינן כלים של עכו"ם אטו כלי ישראל וקי"ל כרבי יוחנן והנה ל' הברייתא דקתני י"ל אלפים אמה לכל רוח משמע ממקומן דומיא דאוצרות של הפקר:

וגם הל' אלפים אמה לכל רוח משמע כן וכדלעיל דף מ"ה ע"ב אם כן אפילו את"ל דאתי' ברייתא גם לר"י כריב"ן ולא כרבנן מכל מקום תיקשי מנ"ל לרבי יוחנן דרבנן מודים בכלי עכו"ם משום גזירה ואי דמסתבר ליה הכי לרבי יוחנן תיקשי הא דחזינן לריב"ן דלא גזר דהא ס"ל דחפצי עכו"ם דינן כחפצי הפקר וקונים שביתה במקומן. וא"א דס"ל דראוי לגזור אטו כלי ישראל הל"ל חפצי עכו"ם כרגלי בעליהן. אלא ע"כ דלא גזר והניחו על הדין דא"כ מנ"ל לר"י דלרבנן גזרינן א"ו דאפי' גזרי' מ"מ בהכי סגי אי קונים שביתה במקומן וא"ש דלכך לריב"ן א"צ לגזור דמדיכ' לדידיה קונים שביתה במקומן וק"ל. ודע דמ"ש הט"ז להקל בס"ק א' חלק עליו בספר ת"ש דה"ל תרי קולי דסתרי אהדדי: