מחצית השקל על אורח חיים לח:ז

(ס"ק ז) חתן כו' והאידנא שחייבים כו' אף דבזמן הש"ס היו פטורים משום דבעי כוונה והם אין יכולים לכוין משא"כ בזה"ז דבכל פעם בעו"ה אין אנו מכוונים מחוייב לקרות גם חתן וה"ה תפל':

הא דתני ר"ש כו' דבסוכה דף כ"ה ע"ב תניא חתן ושושביניו וכל בני החופה פטורין מן התפלה ומן התפילין (פירש"י מתפלה דבעי כוונה ומן התפילין דשכיח שכרות וקלות ראש) וחייבים בק"ש (פרש"י דמצות כוונתה אינו אלא פסוק ראשון. ויכולין ליישב דעתן שעה קטנה כדי לקרות פסוק ראשון) משום ר' שילא אמרו חתן פטור. ושושבינים וכל בני חופה חייבי' (פירש"י חתן פטור מק"ש דטריד. ושאר בני חופה חייבים. ול"ל להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה) וז"ל הרא"ש הני תנאי א"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה דלא כרש"י הנ"ל אלא דת"ק מחייב להו בק"ש משום דעיקר כוונתה בפסוק ראשון ובקל יוכל לכוין וליישב דעתו בפסוק א'. ור"ש סבר דחתן א"א לו לכוין דעתו כלל ור"ש לא קאמר דשושבינים ובני חופה חייבים אלא בק"ש. אבל בתפלה ותפילין מודה דפטורים ולא משום דעסיקי במצוה נינהו דא"כ אפי' מק"ש נמי לפטרו. א"ו לא מיקרי עוסקים במצוה והא דפטורי מתפלה לפי שמתוך שמחתן א"א להם לכוין להתפלל משום דשכיח בחופה שמחה וקלות ראש עכ"ל ופי' הב"ח דבריו דמ"ש ולא משום דעסיקו כו' דא"כ אפי' מק"ש כו' דאע"ג דכ' לעיל כיון דעיקר כוונה פסוק א' בקל יוכל לכוין מ"מ תיקשי לר"ש דפטור לחתן מק"ש. א"כ א"א דעוסקי במצוה מקרי גם הם יפטרו. דבשעה שהן קוראים ק"ש והחתן אינו קורא באותה שעה אין יכולין לשמח עם החתן א"ו דמה"ט לא מקרי עוסקי במצוה עכת"ד והעתקתי כל הנ"ל כי בזה יובנו כ"ד מ"א שבס"ק זה:

כיון שפטור ר"ל מה"ט לא הוי עדות שקר דהא בשעה זו לא חל עליו המצו' וכי בשבת וי"ט ולילה שקורין ק"ש בלי תפילין כיון דפטור באותו זמנים לא הוי עדות שקר:

ודוחק לו' בהא כו' דזהו דוחק ע"ש וצ"ל דבגמ' לא קאמר כו' אין כוונת מ"א במ"ש וצ"ל דבגמר' כו' ליישב דזה דברי רמ"א. דהא ע"כ רמ"א לא ס"ל כן דהא בתשו' שם כ' רמ"א בעצמו ליישב סוגי' הש"ס דהגמ' לא פטרן אלא כל היום אבל בשעת ק"ש חייבים וכהדוחק לו' שכ' מ"א אלא שמ"א בא ליישב מנהג העולם שכ' שם בתשו' שהמנהג שהחתן ושושבינים מניחים תפילין וע"כ צ"ל משום דהוי כמעיד ע"ש וע"כ צריך לחלק בין הכא לשבת ויום טוב ולילה אבל ליישב סוגית הש"ס צ"ל דבגמ' ל"ק כו' אלא בפ"א לכך לא הוי כמעיד עדות שקד בפסוק א'. ולא הוזכר מצות תפילין. אבל מלשון רש"י כו' שכ' דמצות צריכות כוונה כו' ויכולים ליישב כו' כנ"ל. דס"ל כדעת רש"י דהטעם כו' הל' מגומגם דודאי גם לרש"י טעם הני תנאי משום שא"י לכוין ולפי זה לדידן דבלא"ה אין מכוונים היו חייבים אלא ר"ל לדידן איכא טעם אחר לפטור אליביה דרש"י כיון דרש"י ס"ל דמקרי עוסקי מצו' אלא דהני תנאי ס"ל עוסקים במצות חייבים במצות. ולכך הוצרך לטעם שא"י לכוין א"כ לדידן דקי"ל כמ"ד עוסק במצוה פטור מן המצוה א"כ בלא טעם שא"י לכוין פטורים ואפי' בזמן הזה:

ובב"י סי' רל"ב כו' שכ' על דברי ת"ה הנ"ל שאין סברתו נ"ל. ופטורים מכולן ר"ל תפינין ק"ש ותפלה: