מחצית השקל על אורח חיים שסז:ד

(סק"ד) בני חצר כו' ונ"ל דה"ה אשתו ובהכי שפיר כו' ר"ל דהרב"י הבין מדעת הרמב"ם דס"ל היפך מדעת הרא"ש שהיא דעה א' דאשתו גרעה מבני חצר ואפי' רגיל אינה רשאי לערב בע"כ ולכן נתקשה בספרו ב"י אבל מ"א ס"ל דלהרמב"ם אשה שוה עכ"פ לבני חצר והילך לשון הגמ' דף פ' ע"א האי עכו"ם דא"ל אוגר לן רשותך לא אוגר להו אתו לקמיה דר"ל א"ל הכי אמר שמואל אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו (וה"ה דיכולה להשכיר שלא מדעת בעלה עכו"ם) מיתבי נשים שערבו או נשתתפו שלא מדעת בעליהן אין עירובן עירוב ולא שתופן שיתוף לא קשיא הא דאסר הא דלא אסר ה"נ מסתברא דאל"כ קשיא דשמואל אדשמואל דאמר שמואל וא' מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף בני מבוי נכנסים לתוך ביתו ונוטלים שתופן ממנו בעל כרחו רגיל אין שאין רגיל לא ע"כ דברי הש"ס:

ופירש"י והרא"ש הא דאסר היינו שאין הבית פתוח אלא לאותו חצר או פתוח לב' חצרות ורגיל בחול בא' מהן. ובא' אינו רגיל דאוסר על בני חצר שרגיל בהם בחול אם אינו מערב עמהן לכך מערבת בע"כ של בעל אפי' מוחה והא דלא אסר כו' ומסיק הנ"מ דאמר שמואל א' מבני מבוי כו' ולא ישתתף כו' בעל כרחן וכ' הרא"ש דע"כ עכ"פ דעת אשתו מסכמת לערב דבלא"ה ודאי אין בני מבוי רשאים ליטול ואפ"ה קתני דוקא רגיל להשתתף משמע אבל לא רגיל לא אע"ג דהאשה מסכמת ולעיל אמר שמואל אשתו ש"א מערבת בע"כ (וכ' הרא"ש ומשמע בכל ענין אפי' אינו רגיל) אלא ש"מ הא דאסר כו' ולעיל מיירי באסר ולכך אפי' אינו רגיל אשתו מערבת בע"כ אבל מימרא בתריית' אחד מבני מבוי כו' מיירי בלא אסר לכך בעינן דוקא רגיל וברייתא דלעיל נשים שערבו או נשתתפו כו' מיירי בלא אסר ולא רגיל לכך אין מעשה האשה כלום אי מיחה דהיינו בע"כ והן שיטת דעה א' שהובא בש"ע פה ודעת י"א שהוא דעת הרמב"ם מפרש הא דמשני הא דאסר ר"ל שהבעל רצה לאסור על בני חצר דהיינו שמוחה בפי' ולכך אין מעשה האשה כלום אבל שמואל דאמר אשתו ש"א מערבת שלא מדעתו מיירי בלא אסר היינו שלא מיחה ושלא מדעתו ר"ל שלא בידיעתו ועז"א הנ"מ דא"ש בני מבוי כו' נוטלים ערובן בע"כ והראיה היא מדאמר בני מבוי משמע דוקא בני מבוי רשאים ליטול בע"כ אבל לא אשתי והא דנקט שמואל אחד מבני מבוי שרגיל כו' היינו משום דבאינו רגיל גם בני מבוי אין רשאים ליטול בע"כ אלא כופין אותו ע"י ב"ד וכ' הרב"י שכ"ה בירוש' וכ"פ בש"ע אלא שכ' הרב"י דלפ"ז דהנ"מ קאי מדנקט בני מבוי משמע אבל לא אשתו ובזה סגי א"כ מה דמסיים הש"ס רגיל אין שאינו רגיל לא אינו ענין להאי הנ"מ ואיך סיים בתר האי דיוקא רגיל אין שאינו רגיל לא ש"מ מאי ש"מ. מהאי דיוקא ניהו דהדין דין אמת דבאינו רגיל גם בני מבוי אין נוטלים בע"כ כנ"ל אבל אין ענין לש"מ דשמואל דמחלק בין אסר כו' לכן כתב הרב"י דהרמב"ם לא הוי גרס האי דיוק' רגיל אין כו' אלא ה"ג א' מבני מבוי כו' נוטלים בע"כ ש"מ ותו לא והיינו לפי הבנ' הרב"י דלהרמב"ם אשה אפי רגיל אינ' רשאי' לערב בע"כ אבל מ"א ס"ל דלהרמב"ם אשה שוה לבני מבוי וברגיל מערבת בע"כ וא"ש דיוק' רגיל אין כו' וה"ק רגיל אין שאינו רגיל לא וא"כ ה"ה באשתו דבאינו רגיל אינה מערבת בע"כ ואיך אמר שמואל סתם אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו משמע אפי' אינו רגיל כמ"ש הרא"ש לפי שטתו אע"כ שמואל מיירי בלא אסר ושלא מדעתו ר"ל שלא בידיעתו אבל באסר דהיינו מיחה אינו מערבת בע"כ אלא ברגיל וברייתא דנשים שערבו כו' מיירי באינו רגיל: