מחצית השקל על אורח חיים שסז:ב

(ס"ק ב) בני כו' וב"ח כו' וע' מ"ש סי' שע"א ר"ל דראיית הב"ח היא מדאמרינן בעירובין דף ס"ג ע"ב האי מבוי דהוי דר ביה לחמן בר ריסתק (עכו"ם א' היה שמו כן ואם עכו"ם דר במבוי עם ב' ישראלים צריך לשכור מן העכו"ם הרשות כדאי' לקמן סי' שפ"ב) א"ל אוגר לן רשותך לא אוגר להו ואמר רבא ליזל חד מבני המבוי ולקריב לגביה ויפייסו לשאול ממנו מקום ברשותו ולנח ביה מידי ואר"י אמר שמואל אפי' שכירו ולקיטו נותן ערובו ודי והאי שואל הוי כשכירו ולקיטו ופרש"י והרא"ש דר"י אמר שמואל מיירי בשכירו ולקיטו של עכו"ם ליתן ערובו עם שאר ישראל ודי וא"צ לשכור לא מן העכו"ם ולא מן השכיר ולקיטו כיון דעירב עמהם הרי גם כל רשותו מעורב עמהם ורשות העכו"ם בכלל דהא האי ישראל שכירו ולקיטו של עכו"ם וס"ל לב"ח דדין עירוב ושכירות מן עכו"ם שוין וא"א אם הבעלים אין רוצים לערב אע"פ שלא מיחה ביד בני ביתו אעפ"כ אין בני הבית רשאים לערב א"כ ה"ה בשכירות של שכירו ולקיטו דהא שכירו ולקיטו לא עדיף מבני ביתו והא שם הבעלים דהיינו לחמן ב"ר לא רצה למיגר א"ו כ"ז שלא מיחו ביד שכירו ולקיטו או ב"ב רשאים להשכיר ולערב וחולק על הרב"י וע"ז כ' מ"א ועמ"ש סי' שע"א דאין ללמוד דין עירוב משכירות:

דדוקא גבי נכרים משום דדירת עכו"ם לא חשובה:

וכ"מ בב"י כאן ר"ל בש"ע שכ' גבי בני ביתו לערב שלא בידיעתו ולא כ' שלא מדעתו כמו ברישא וע' בהרב"י:

וע' סי' שפ"ב בבית יוסף בפלוגתא כו' דשם הביא פי' רש"י כנ"ל והביא שהרשב"א בתשו' פי' הא דאר"י א"ש אפי' שכירו ולקיטו נותן ערובו ודיו קאי אשכירו ולקיטו של ישראל נותן השכיר ולקיטו ערובו עם בני חצר בלי ידיעת הבעלים ודי:

כמבואר כאן הדין בבני ביתו ומזה יליף רבא דכמו דשכירו ולקיטו של ישראל ידו כיד בעלים לתת עירוב בלי דעתו ה"ה שכירו ולקיטו של עכו"ם ידו כיד העכו"ם ורשאים לשכור משכיר ולקיט בלי ידיעת העכו"ם ובאמת רבא פסק בהאי עובד' דלחמן הנ"ל שישכרו מהאי ישראל ששאל מקום מלחמן ואותו ישראל לא יערב עמהם וכ' הרב"י א"כ היכי מייתי ראיה מדר"י א"ש הא כי אמרי' בישראל אפי' שכירו ולקיטו נותן ערובו היינו כי לא מיחה בעל הבית אבל כי מיחה בעל הבית לא והא לחמן לא רצה למיגר ע"ש. ולדעת הב"ח א"ש דהא לחמן לא מיחה ביד שכירו ולקיטו אף שלא רצה למיגר וכה"ג גם בבני ביתו ושכירו ולקיטו של ישראל רשאי לערב לדעת הב"ח: