מחצית השקל על אורח חיים שלה:ב

(ס"ק ב) ומיהו אם כו' צ"ע כו'. דע דבדף קי"ז ע"ב מייתי ברייתא דנשבר' לו חביות בראש גגו המבואר פה סעיף ב' וסיים נזדמן לו אורחים מבי' כלי אחר וקולט כלי אחר ויצרף ולא יקלט ואח"כ יזמין אלא יזמין ואח"כ יקלט ואין מערימין בכך משום ר' יוסי בר"י אמרו מערימין פירש"י ואין מערימין לזמן אורחים שאין צריכים לאכל ויותירו וכן פי' הטור ופסק לאיסורא כת"ק וכן העתיק המחבר ולפ"ז פלוגת' דת"ק ור"י בר"י לענין לכתחלה אי שרי להערים כה"ג וכ' הרב"י וז"ל אבל מדברי הרמב"ם וה"ה פכ"ב נרא' דמפרשים דמערימים היינו שהערים וקלט קודם שזימן אורחים מותר ופסק כר"י בר"י להקל בשל דבריהם עכ"ל הרב"י והן דברי רמ"א פה ולא כתבו רמ"א בלשון י"א די"ל דגם הטור מודה לדינא לרמב"ם להקל באם קלט ואח"כ הזמין כיון דלדעת הטור לא הוזכר דין זה בש"ס ומסברא יש להקל וכמ"ש מ"א והוכחת הרב"י דהרמב"ם אינו מפרש כפרש"י מדכ' הרמב"ם וז"ל נזדמנו לו אורחים כו' ולא יקלט ואח"כ יזמין כו' ואם הערים בדבר זה מותר עכ"ל וכיון דפשוט לשון הברייתא משמע דפליגי ת"ק ור"י בר"י לענין לכתחל' וכיון שכ' המ"מ דפסק כר"י בר"י להקל ה"ל להרמב"ם להתיר להערים לכתחלה ומלשון הרמב"ם שכתב ואם הערים כו' משמע דאינו מתיר רק דיעבד לכן הוכיח הרב"י דהרמב"ם מפרש כפי' הרב"י וא"כ ע"כ לענין דיעבד פליגי דהא סתמא ברייתא אליביה דכ"ע ולא יקלט ואח"כ יזמין כו' וא"ש ועז"כ מ"א צ"ע דמה"ת לאסור בדיעבד וא"כ מ"ט דת"ק דאוסר דיעבד:

לכן נ"ל כו' וגם הרמב"ם מפרש כפי' רש"י ובאמת הרמב"ם מתיר אפי' לכתחלה ובאמת צריך לדחוק לפ"ז בלשון הרמב"ם שכ' ואם הערים בד"ז מותר דמשמע קצת דאיירי לענין דיעבר כנ"ל. ולכן הביא מ"א ראיה מלשון המ"מ שכ' מערימים בשל דבריהם דמשמע לכתחלה והיינו דהרמב"ם ומ"מ ג"כ מפרשים כפרש"י להזמין אורחים שא"צ לאכילה:

וכמ"ש ר"ס תקל"ג שפסק שמותר כו' ר"ל הרמב"ם בדין המבואר ר"ס תקל"ג שמותר להערים לכתחלה. אבל אין כן דעת הרב"י בריש סימן תקל"ג ע"ש ובגמ' איתא דתרווייהו חד דינא הוא וא"כ כיון שכ' הרמב"ם להדיא בהאי דר"ס תקל"ג דמערים לכתחלה ע"כ ה"ה כאן דמותר להערים לכתחלה ונתכוין למ"ש במסכת מועד קטן דף י"ב ע"ב ת"ר כו' מטילים שכר במועד לצורך המוער כו' ואם הטיל והותיר ה"ז מותר ובלבד שלא יערים ופירש"י שלא יעשה הרבה ויאמר לצורך המועד אני עושה ומתכוין כדי שישתייר לאחר המועד ופריך והתני' מטילים שכר במועד לצורך המועד כו' ואע"פ שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש הרי מבואר דמות' להערים ומשני תנאי היא דתני' אין מערימים בכך ר"י בר"י אומר כו' והבין מ"א דפלוגתא דת"ק ור"י בר"י שהביא הש"ס שזה כלשון הברייתא שהובא במסכת שבת דזה ברייתא אחת ות"ק ור"י בר"י לא פליגי אלא לענין שבת ולא מצינו להם פלוגתא לענין הערמה במועד אלא דהש"ס דימה שני ההערמות לענין שבת ומועד להדדי ומאן דמתיר בשבת ה"ה במועד וכן מאן דאוסר במועד אוסר גם בשבת וכיון דהרמב"ם פסק במועד דמערימים ונתן המ"מ הטעם ג"כ משום דמלתא דרבנן היא נקטינן לקולא כר"י בר"י ומ"מ צריך ביאור מנ"ל למ"א דפלוגתא שהביא בש"ס במועד קטן היא ברייתא דפליגי לענין שבת ומזה הוכיח דהש"ס ס"ל דתרווייהו חד דינא א"ל מנ"ל הא דלמא ברייתא שהובא במס' מועד קטן היא ברייתא אחרת דפליגי ת"ק ור"י בר"י לענין מועד ניהו דלשון ברייתא דמ"ק הוא כלשון ברייתא שהובא בשבת מ"מ אין מזה הכרח אולם גם מדברי התו' מסכת שבת דף קל"ט ע"ב ג"כ נראה דס"ל דברייתא שהובא במועד קטן היא מאי דפליגי לענין שבת דאמר שם רבה בר"ה מערים אדם על המשמרת ביום טוב לתלות בה רמונים ותולה בה שמרים. ואר"א והוא דתלי בה רמונים (וכמו שכתב סי' תק"י ופריך מה שלא מהא דתני' מטילים שכר במועד לצורך המועד כו' אע"ג שי"ל ישן מערים ושותה מן החדש ומשני ע"ש וכתבו התו' שם ד"ה מ"ש מהא דתני' וז"ל וס"ל כר"י בר"י דא' מערימים לעיל בפ' כל כתבי עכ"ל ולמה הוצרכו להביא מאי דר"י בר"י מתיר בפ' כל כתבי גבי נשברה לו חביות ולא כתבו דאתי' כר"י בר"י דמותר להערים במועד גופיה והוא פלוגתא שהובא במועד קטן. א"ו דגם התוס' ס"ל דת"ק ור"י בר"י מעולם לא נחלקו במועד כ"א בשבת אלא דהש"ס במס' מועד קטן דימה דין הערמה במועד להערמה בשבת כדס"ל למ"א אך על התו' גופייהו צ"ב קצת מנ"ל ואולי התו' ס"ל ג"כ מסבר' דהערמ' שבת ומועד שוה וא"כ ל"ל לפלוגי בתרתי שבת ומועד אע"כ דבאמת ל"פ רק בשבת: