מחצית השקל על אורח חיים שלה:א

(ס"ק א) מזון כו' עיין במהרא"י בפסקים וכתבים סימן קצ"ו דאירע שנשפך חביות כולה בארץ וצידד להתיר לשאוב לתוך כובת קטנות שקורין שא"ף דכה"ג לאו עובד' דחול (ר"ל שאין דרכו בכך בחול) וכ' דכן משמע בהרמב"ם דהיכי דמשנ' מעובדא דחול לא חיישינן דאתי לידי מלאכה דאורייתא עכ"ל ולא ביאר מאיזה לשון משמע. וי"ל לענ"ד שכתב פרק כ"ג וז"ל נשבר' חביות כו' ובלבד שלא יספוק ביין או יטפח בשמן שאם יעש' כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לידי סחיט' עכ"ל משמע דוקא כשהעושה כמו בחול בלי שינוי יש לחוש שישכח שהוא שבת ויבא לידי סחיטה משא"כ כשמשנה ואית ליה הכירא שהיום שבת לא גזרינן שיעשה מלאכת סחיט' ה"ה הא דאסור להציל יותר מב' סעודות דאסרו בש"ס משום דבהיל שמא יביא כלים דרך ר"ה אי משנה לא גזרינן וע"ז כ' מ"א דאינו מוכרח דאין לדמות גזירת חכמים אע"ג דהיכי דמשנ' ל"ג שמא יסחוט מ"מ אפשר שמא יביא כלים דרך ר"ה גזרינן אפי' משנה:

וגם הרב"י חולק עליו כו' דעוד צידד מהרא"י להקל מטעם אחר וז"ל ותו דבהגמ"יי כ' בשם ר"ת דוקא נשברה אבל נסדק' דעביד טיף טיף שרי דלא בהיל כ"ה ולפ"ז היכי דנשפך לגמרי בארץ במאי יהיה בהיל וא"ת דבהיל הוא שלא יבלע בקרקע מאן לימא לן דהך בהיל הוא כמו נשבר' דלמא כמו נסדק עכ"ל וע"ז השיג הרב"י דע"כ אפי' נשפך כולה לארץ מ"מ בהיל טובא כמו נשברה הוא מדברי התו' דף קי"ז ע"ב דמסיק הש"ס התם הטעם דאין מצילין מפני הדליק' יותר מג"ס כמ"ש בסי' של"ד משום דאדם בהיל על ממונו וכי שרית לה טפי אתי לכבויי ופריך מהא דתני' נשברה לו חביות בראש גגו כו' והוא הדין שכ' פה בסעיף ב' והתם למה לא הותר לו יותר מג' סעודות דלמאי ניחוש ומשני שמא מצד בהלתו יביא כלים דרך ר"ה להציל והקשו התוס' המקשן דלא אסיק שמא יביא כלים דרך ר"ה אדפריך מברייתא ה"ל להקשות ממתני' דר"פ חביות והוא דין הנזכר פה בסעיף א' ותי' לחד תי' דבמתני' דנשברה לו חביות אסיק אדעתי' די"ל דמיירי שנשפך כולו לארץ וא"ל ע"י בהילתו שמא יספוג (ויבא לידי סחיטה) אבל ברייתא דנשפך בראש גגו דל"ל דמיירי כה"ג פריך שפי' דלא אסיק חשש שמא יביא כלי דרך ד"ה עכת"ד. הרי מבואר דאפילו נשפך כולו לארץ בהיל טובא עד דאפי' המקשן אסיק דא"ל שמא יספוג דלא כמהרא"י ולפי שכבר כ' מהרא"י דהיכי דמשני מעובדא דחול לא חיישינן לסחיטה ודייק כן מלשון הרמב"ם כנ"ל אלא שמ"א כ' ע"ד ואינו מוכרח וכתבתי לעיל דכוונות מ"א דאין לדמות גזירות חכמים ז"ל ניהו דלסחיטה ל"ח מ"מ שמא יביא כלים דרך ר"ה אפי' היכי דמשנ' לכן סיים גם מ"א פה דחיישינן מתוך כו' יביא כלים דרך ר"ה דעד כאן לא כתבו התו' גזירה שמא יספוג אלא לדעת המקשן דאכתי לא אסיק שמא יביא כלים דרך ר"ה אבל למסקנ' גם בנשפך כולו לארץ כיון דבהיל טובא א"ל שמא יביא כלים דרך ר"ה דלא מהני שינוי:

ואפשר דהאידנא כו' גם צד קולא זו כ' מהרא"י ועז"כ מ"א ואפשר שמשום זה כ' דמ"א כו' ומה שהש"ס נקט גזר' שמא יביא כלים כו' ולא אמרו גזירה שמא יתקן כ' בספר ח"מ ובספר ת"ש חדא דבזמן הש"ס שהיה ר"ה מצוי חדא מחששא נקט וה"ה דהמ"ל שמא יתקן ועוד בזמן הש"ס היו חביותיהם של חרס ובשל חרס התיקון קשה ול"ל שמא יתקן משא"כ לדידן דהחביות דידן הם של עץ שפיר י"ל שמא יתקן: