מחצית השקל על אורח חיים שלד:יח

(ס"ק יח) אשורית כו' זהו כו' וגם התו' כ"כ וקשה כו' צריך להציע בקצרה דברי התו' דבפ"ק דבמגלה פליגי רבנן ורשב"ג דרבנן ס"ל ספרים נכתבים בכל לשון ולרשב"ג בעי' דוקא שיהיו נכתבים בלה"ק אלא ס"ת הותרה לכתוב גם יונית ולא לשון אחר ותנן ר"פ כ"כ כל כתבי הקדש מצילים מפני הדליקה ואיפלגו אי נכתבו בלשון אחר שאינו לה"ק אי מצילים אותו מפני הדליקה ולרבנן דס"ל דנכתבין בכל לשון וקורין בהם פשיטא דמצילים אלא לרשב"ג דס"ל דבשאר לשונות אין נכתבים ואם נכתבו בלשון אחר אין קורין בהם אי מ"מ מצילין אותן מפני הדליקה ר"ה אמר אין מצילין כיון דאין קורין בהם ורב חסדא אמר מצילים מפני בזיון כתבי הקודש. ומסיק שם דפליגי תנאי בפלוגת' דר"ה ור"ח הנ"ל ואמרי' שם בעי ריש גלות' מרבה בר ר"ה היו כתובים בלה"ק בסם ובסיקר' אי מצילים ואיבעי' ליה בין לר"ה ובין לר"ח הנ"ל לר"ה אע"ג דס"ל אם נכתב בלשון אחר אין מצילים מ"מ אם כתובים בסם וסיקר' כיון דכתובים בלה"ק עדיף ומצילים או אפי' לר"ח מצילים דס"ל אם נכתבו בלשון אחר מצילים מ"מ אם נכתב בסם וסיקר' אפי' כתובים בלה"ק גרע ומודה דאין מצילים ואייתי רב אשי בריית' דמינה נשמע דמצילים דתני' אין בין ספרים למגילה אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ומגילה עד שתהא כתובה אשורי' על הספר ובדיו משמע דספרים לא בעי אשורי' ולא דיו ומצילים והתו' שם דף קט"ו ע"ב ד"ה מגלה כו' הקשו דמוכח ממס' מגלה דגם שאר ספרים בעי' ספר ודיו ולכן פסקו התו' דהאי ברייתא לענין הצלה נאמרו דשאר ספרים אפי' כתובים בשאר לשונות ולא בספר ובדיו אעפ"כ מצילי' אבל מגילה אין מצילים כי אם בכתיבה אשורית ועל הספר ובדיו וטעם לחלק ביניהם כיון דגם ספרים בעינן ספר ודיו כמו מגילה ולמה בשאר ספרים אפי' כתובים לא על הספ' ובדיו מ"מ מצילים ולא כן מגילה ותירצו דשאני ספרים מפני הזכרות שבהן מצילים וכ' בסה"ד וא"ת תיקשי מבריית' דהכא אדאמ' לעיל כל היכי דלא ניתנו לקרות אין מצילים (ר"ל דהא ספרים דאין קורין בהן אם נכתבו שלא על הספ' ודיו ואפ"ה מצילים ואע"ג דבזה נסתפק ריש גלותא דאם נכתב בסם וסיקרא עדיף ומודה ר"ה דמצילין היינו אם כתבוה בלה"ק דמעלת הלשון גורמת היתר ההצלה. אבל בברייתא דקתני לענין הצלה דשאר ספרים נכתבים בכל לשון שלא בספר ושלא בדיו אפ"ת דאתי כרבנן דרשב"ג דספרים אם נכתבו בשאר לשונות קורין בהם מ"מ אם כתובים בשאר לשונות ובסם וסיקרא דעכ"פ ליכא מעלת לה"ק וכיון דאין קורין בהם א"כ לר"ה אין מצילים והא בברייתא קתני דמצילים) וי"ל הא מסיק לעיל תנאי הוא עכ"ל התוס'. ואליביה דר"ה דקי"ל כוותיה אם היו נכתבים בסם וסיקרא (אפי' כתובים בלה"ק) דאליבי' לא נפשטא האיבעי' דהא האי ברייתא ס"ל דלא כר"ה ובכל ענין שאין קורין בהן מ"מ מצילים וא"כ ר"ה דס"ל כאידך תנא דכ"ה דאין קורין אין מצילים נשאר ספקו של ריש גלותא אם כתובים בלה"ק ובסם וסיקר' אם מצילין ומספק ראוי להחמיר וכ"כ בחדושי רשב"א דלהתו' לא אפשיט' האבעי' לר"ה:

מ"מ דעת המרדכי וכו' ופסק הרב"י כהמרדכי וכיון דעכ"פ כתובים בלה"ק ובצירוף שיש בו אזכרות:

ומ"מ צ"ע כו' דניהו דהדין כן לפי זמן הש"ס אבל האידנ' כו':

והרב"י לא עיין כ"ה. שכ' בש"ע דמגילה אין מצילים אא"כ כתובה אשורית ועל הספ' ובדיו וז"א דהאידנ' אפי' כתובה בשאר לשונות ולא על הספ' רק אם נכתב' בדיו מצילין אותה:

ומ"ש בסעיף ב' כו' בסם וסיקר' כו' הא לפי דברי מ"א דכתיבת סם וסיקרא בזה אין שייך עת לעשות וכן מסתב' א"כ אין קורין א"כ ה"ה דאין מצילים. היכי דכתיבי בכל לשון ובסם ובסיקר' דלדידן זה עדיף כמ"ש בס"ק שלפני זה דאפשר כשהוא לשון אחר שרי לכתוב גם בכתב אחר עכ"ל וה"ה דמותר בסם ובסיקרא: