מחצית השקל על אורח חיים שלד:יז

(ס"ק יז) בקיאים בו אבל אם אין כו' כ"מ בר"ן ר"פ כ"כ דראייתו מדהותר גבי מגילה גפטיית לגפטים ומדית למדי כ"ש בספרים והרי שם במגילה לא התיר כ"א גפטית לגפטים המבינים לשון גפטית וגם מסתבר כן דהא לא הותר אלא משום עת לעשות ואם אין מבין אותו לשון מה עת לעשות איכ' אולם סיים שם הר"ן ומיהו כי שרינן גפטית לגפטים ואינך מסתבר' דוק' בשאינם מבינים לה"ק אבל לבקיאים לא עכ"ל ואין משמע כן בש"ע דמשמע אפי' יודע לה"ק מצילים אם בקי באותו לעז ואפשר אע"ג דלקמן סי' תר"צ סעיף י' לענין מגילה פסק כן דאם מבין לה"ק אינו יוצא בלע"ז מ"מ כיון דדעת רש"י גם במגילה אפי' מבין בלה"ק יוצא בלע"ז שמבין כמבואר שם בב"י וניהו דלענין מגילה לא פסק כרש"י כיון דרבו פוסקים החולקים מ"מ לענין הצלה היקל טפי כיון דלר"ח בגמר' ר"פ כ"כ אפי' במה שאין קורין מ"מ מצילין מפני בזיון כתבי קדש אע"ג דלא קי"ל כר"ח מ"מ בנדון זה מיקל:

וכ' הרמב"ם כו' הביא דברי הרמב"ם ללמוד הימנו דמדינא כמו שיש קפידא דבעינן דוקא בלה"ק ה"ה דמדינא בעינן דוקא כ' אשורית כדי להקל אח"ז:

וצ"ע דניהו דהתירו כו' למה נתיר בכתב אחר. דהא בזה ליכא משום עת לעשות דהא כל ישראל בקיאים בכתב אשורי' אדרב' יותר בקיאים מכתב אחר:

אבל צ"ע על מה סמכו כו' בכתב אחר כו' ר"ל שכותבים לה"ק ובכתב אחר דהיינו משיט"א (והוא כתב שלנו שכותבים אגרת) או מה שקורין רש"י כתב דמי לאשורית כי שרשן היא אשורית אלא שנשתנו:

וגם בדפוס היה נראה לאסור ר"ל לה"ק בכתב אחר:

דאין הכל בקיאים לכתוב כו' וא"כ גם זה הוא בכלל עת לעשות ניהו דאם כתוב אשורית כ"א יודע לקרותו אבל לא ימצא כל עת מי שיודע לכותבו:

וצ"ע דהא כו' ולהם מי התיר ר"ל דוקא בישראל איכ' משום עת לעשות כדי שכל ישראל יהי' אפשר להם ללמוד ולא ישתכח תורה מישראל אבל באו"ה מה בכך אם לא ילמדו ולכן ליכ' בהו משום עת לעשות:

ורמ"א בתשו' כ' כו' וי"ל דוקא בכתב אשורית לא ניתן לכתוב כו' וע' בי"ד כו' בב"י כו' כתב טעם אחר ממ"ש רמ"א בתשו' מ"מ משמע מדברי רמ"א בתשו' דכתב משיט"א לא הוי כתב ואין איסור בכותב במשיט"א דברים שבע"פ א"כ יש לישב מה שהניח לעיל בצ"ע על מה סמכו כו' בכתב שאינו אשורית כן כוונת מ"א אבל לא קאי על דעת ש"ג כי כתב הגוים ודאי כתב מיקרי וכמ"ש מ"א סי' ש"מ סס"ק י' וכן כתב בספר ב"ש באה"ע ר"ס קכ"ו אלא יספיק לישב שנהגו לכתוב כ"ד ספרים בלה"ק וכ' משיט"א דכמו דאזיל לאיסור' דדברים שבע"פ א"א רשאי לכתבן מ"מ משיט"א לא הוי כתיב' ה"ה דלא מיקרי כ' לענין איסור כתיב' כ"ד ספרים בלה"ק והכתב משיט"א:

ומ"מ צ"ע דהא אף בזמן התלמוד כו' גפטית לגפטים כו' וא"כ קשה על הש"ע שכ' או בלשון אחר שהעם מבינים בו כו' דזה לא הוצרך משום עת לעשות ולהתיר בזמן הזה דהא כה"ג גם מדינ' בזמן הש"ס היו קורין בהם ומצילים וגם על הש"ג יש לפקפק קצת ע"מ שנסתפק בספרי' שנכתב בלשונם. כיון דהם מבינים אותו לשון מדין הש"ס מותר וקורין בהם יש בהם משום קדושה:

ובס' ב"ש כו' בזה יש קצת יישוב לקושיתו הראשונה על הש"ג ולהם מי התיר ולדברי ב"ש גם באו"ה יש קצת עת לעשות כדי שיראו בנחמות ישראל:

במרדכי כו' להעתיק ספר חומש בלשון שלהם כצ"ל: