מחצית השקל על אורח חיים שלד:יד

(ס"ק י"ד) ויש מקילים כו' דה"ה כלי תשמיש היינו כף סכין וקערה דברים שאינן מלבוש:

וכ"כ בסמ"ג מזונות וכלי' כו' דלא כמו שכתב בש"ג והניחו בקושי' דבדף ק"ך תנן להיכן מצילים לחצר המעורבת בן בתירא או' אפי' לשאינה מעורבת ולשם הוא מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבוש כו' וסמ"ג כתב דאוכלים וכלים אין מצילים אלא לחצר המעורבת ואח"ז כתב דמלבושים מצילים אפי' לחצר שא"מ והבין הש"ג דכלים שהזכיר ברישא ר"ל אפי' מלבושים ולכן הקשה ג' קושיות א' דברישא קתני דכלים דהיינו מלבושים אין מצילים אלא למעורבת ואח"ז כתב דמלבושים מצילים אפי' לאינו מעורבת ב' מאי סברא לחלק ולהקל יותר במלבושים וכלים להציל אפי' לשאינה מעורבת יותר מבאוכלים ג' מלשון המשנה משמע דאין חילוק בין אוכלים לכלים ומלבושים דהא אחר פלוגתא דת"ק וב"ב קתני ולשם הוא מוציא כל כלי תשמישו משמע ממ"ש ולשם כו' משמע לכל מר כדא"ל לת"ק דוקא למעורבת ולב"ב אפי' לאינה מעורבת וגם ע"ז קאי ולובש כל מה שיוכל כו' משמע דכל הדברים שוים לענין הצלה עכת"ד ש"ג ועז"כ מ"א לישב דאין הפי' כך כ"א מ"ש סמ"ג ברישא אוכלים וכלים אין מצילים אלא למעורבת מ"ש כלים ר"ל כלי תשמישו ובסיפא קתני להדיא בגדים ומלבושים הם מותרים אפי' לאינה מעורבת ונמצ' אין דברי סמ"ג סותרים זא"ז ומה שהוקשה לש"ג דאין סבר' לחלק עז"כ מ"א והטעם כיון דהוא דרך מלבוש כו' משא"כ באוכלים וכלי תשמיש ומ"ש עוד דאין ל' המשנה משמע כן עז"כ מ"א דכן כוונות המשנה ולשם היינו לכל חד כדא"ל לת"ק דוק' למעורבת ולב"ב אפי' לאינו מעורבת מוצי' כל כלי תשמישו היינו כגון סכין וקערה ואח"ז קתני ולובש כל מה שיכול כו' היא מילתא באפי נפשיה ולא קאי אריש' דהאי דלובש מותר לכ"ע אפי' לאינה מעורבת כיון שהו' דרך לבישה וסתמה המשנה דס"ל למילת' דפשיט' כיון דהוי דרך לביש' מותר כו' אפי' לאינה מעורבת ואפשר אפי' לר"ה:

ונ"ל דשלא כדרך כו' דלא כמ"ש הב"ח גבי טבעת כו' ר"ל דהב"ח הקשה על בעה"ת שכ' דמותר להניח תפילין לתוך ארנקי שיש בה מעות כדי להציל המעות אגב התפילין מפני הדליקה (והוא מה שהוזכר בש"ע סעי' ט"ו אלא שבעה"ת לא הזכיר אלא מפני הדליק' והרב ב"י בש"ע הוסיף או מפני הגנבים והגזלנים) אבל אסור להניח טבעת לתוך ארנקי שיש בה מעות להציל מפני הדליקה כי אפשר שהטבעת בטל לגבי מעות דהמעות חשיב יותר והקשה הב"ח מדהצריך בריש' להציל המעות להניח אצלו תפילין ע"כ מיירי לחצר שא"מ (או בבית שבו הדליקה לדעת הב"ח שהביא מ"א סק"א) דאי לחצר המעורבת (ובבית שאין הדליקה בו) ל"ל לתפילין הא אפי' מעות לבד מותר להציל מפני הדליקה ואנסים לדעת המתירים בס"א והא בעה"ת הוא מכת המתירים וכיון דרישא ע"כ לחצר שאינו מעורבת איירי א"כ ה"ה סיפא ליתן טבעת אל המעות ג"כ מיירי כה"ג לחצר שאינה מעורבת ועוד דאי למעורבת גם בסיפא קשה למה לי לטבעת הא גם מעות גופיה מותר לדעת בעה"ת כנ"ל וכיון דמיירי בא"מ הא גם טבעת גופיה אין רשאים להציל כ"א למעורבת ול"ל לומר דאפשר דהטבעת בטל לגבי מעות ותי' דלעולם בין ריש' ובין סיפא מיירי לחצר שאינה מעורבת ואפ"ה מותר להציל שם טבעת כיון דטבעת הוא כעין מלבוש שרי כדין מלבושים שמותר להציל אפי' לשאינה מעורבת וע"ז חלק מ"א דמאי מהני טבעת יש לו דין מלבוש מ"מ כיון דמניחו אל הארנקי שבתוכה מעות ואינו מניחה באצבעו הוי שלא כדרך מלבוש ואסור לאינה מעורבת. ומ"ש אסה"ת לא ראה כו' ר"ל לישב קושית הב"ח על סה"ת הנ"ל עז"כ מ"א ולא ראה כו' הובא בהרב"י ר"ס זה דתחלת דברי בעה"ת להתיר להציל מעות מפני אנסים ואחר זה נראה מדבריו להתיר גם להציל מעות מפני הדליקה וסיים ואפי' יהיה נמי אסור מפני הדליקה להציל מעותיו בלא שום דבר קדושה עמהם בתיק דלמא אתי לכבויי אבל מפני מושלים ופחד שוללי ממון מותר דל"ל כולי האי לאיסור דאוריית' כו' וכתב ע"ז הרב"י וז"ל נראה מדבריו דלהציל מפני הדליקה לא פשיטא ליה כ"ה להתיר טלטול דבר מוקצה עכ"ל ואע"ג שאח"ז כתב הרב"י משם הר"ן ר"פ מי שהחשיך שכ' בשם התו' ובעה"ת שמותר לטלטל מעות מפני לסטים או דליקה לא דייק כ"ה דבשם בעה"ת כ' תחלה להתיר מפני האנסים אבל מפני דליקה כ' בשם התו' ע"ש ולפ"ז א"ש דברי בעה"ת דהכא גם טבעת דלעולם בין ברישא ובין בסיפא מיירי לחצר המעורבת והא דהוצרך לתפילין וטבעת דמעות גרידא להציל מפני הדליקה לא ברירא ליה וכדי שיהיה ההיתר ברור נתן תקנה ע"י תפילין אבל טבעת ל"מ ומ"ש בש"ע ר"ס זה להתיר לטלטל מעות גם מפני הדליקה אין זה דעת בה"ת אלא דעת התו' אולם גם הטור ר"ס זה נראה שהבין מדברי בה"ת דאפי' מפני הדליקה מותר לטלטל מעות: