מחצית השקל על אורח חיים שכה:ד

(ס"ק ד) החפצי' כו' בטור כתב או אפילו כו' ר"ל דבש"ע כתב אפילו משמע דקאי על שלפניו דהגוי עומד בחצר ע"ז אמר אפילו החפצים של גוי וגם הגוי עומד בחצר אפ"ה אסור אבל בטור הוסיף תיבת או וכ' או אפי' כו' א"כ יש לפרש דהוא ענין בפ"ע. ומיירי שהגוי עומד בחוץ אבל כשהגוי עומד בפנים מותר וכיון דמסתבר למ"א דאם עומד בפנים להתיר כשהחפצים של גוי לכן מפרש גם דברי הטור כן דלא כמ"ש ש"ע וגם יש לו קצת ראיה מל' הטור כמ"ש אח"ז מדכתב הטור שהרואה שנותן כו'. וז"ש שהרואה שנותן לו ר"ל בטור הוסיף תיבת ונותן. אבל בש"ע כתב שהרואה א"י כו' ויש לפ' שהרואה אותו ביד הגוי אח"כ אבל בטור שכתב שהרואה שנותן לו משמע דוקא כשרואה שישראל נותן לגוי דהיינו שהגוי עומד בחוץ עי"ז יש לחוש שהרואה סובר שהוא של ישראל כיון שנותנו לו משא"כ כשהגוי בפנים דאין הרואה רואה הנתינה אע"ג שאח"ז רואהו ביד גוי וידע שלקחו מרשות ישראל יאמר ודאי של גוי והגוי לקח לבד את שלו מרשות ישראל (וגם אחרי החקירה יתודע שהאמת כן וע"ל סימן רמ"ד במ"א) ובני ביתו שרואים הנתינה הם יודעים שהחפצים של גוי אבל אם החפצים של ישראל אפילו עומד הגוי בפנים אסור מפני חשד בני ביתו וגם איכא חשד רואים שיחקרו ויתודע להם שהחפצים של ישראל כמ"ש מ"א ר"ס רמ"ד אבל תיבת ונותן לו הוא לאו דוקא. דא"כ בלא"ה אסור דעביד עקיר' כנ"ל. וכ"מ במרדכי הוא מ"ש רמ"א ואפי' בייחוד כו' וכ' מ"א בס"ק ה' הטעם בשם המרדכי דשמא שכירות לא קניא ר"ל דאי הוי פשיטא לן דשכירות קניא א"כ ע"י שייחד לו מקום הוי אותו מקום כמושכר או מושאל לגוי וא"כ קניא לי' חצרו לגוי קודם שבת והוי חפצי' של גוי אלא משום דמספ"ק דע"ז דף ט"ו נסתפק הש"ס אי שכירות קניא או לא לכן אסור משמע אי הוי חפץ של גוי מותר והיינו ע"כ כשעומד הגוי בפנים ועמ"ש לעיל סי' רנ"ב ס"ק ה' במ"א ובמ"ש שם. ורמ"א שהעתיק דברי המרדכי ע"ד המחבר דמשמע דס"ל אפי' הגוי עומד בפנים אסור אפי' בחפצים של גוי באמת לפ"ז א"צ לטעם המרדכי דהואיל והוא ספק אם שכירות קניא ומ"א בס"ק ה' שהעתי' טעם המרדכי הוא לפי שטתו בדעת הטור:

וכ"מ ברמב"ם פ"ו שכ' וז"ל וכן לא ימכור אדם חפצו לגוי ולא ישאלנו ולא ילונו ולא ימשכננו כו' אלא בכדי שיצא באותו חפץ מפתח ביתו קודם חשכה שכ"ז כו' וכשיצא הגוי מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שהלוהו הגוי או משכנו כו' עכ"ל (וע' במ"א סי' רמו ס"ק ו' מאי נ"מ בטעם הרמב"ם ודע דמ"ש במ"א כמו שהלוהו לגוי ט"ס וצ"ל הגוי וכמו שהוא ברמב"ם שהעתקתי ור"ל שיחשדוהו שהגוי הלוה לישראל בשבת והישראל נתן לו חפץ זה למשכון) ומדדייק הרמב"ם וכ' והחפץ ישראל בידו משמע אם הוא חפץ של גוי ל"ל למראית עין והיינו משום דהרמב"ם משמע מלשונו דהגוי עומד בפנים דהא כתב וכשיצא הגוי מביתו כו' וכה"ג ל"ל למראית העין וכמו שכ' מ"א: