מחצית השקל על אורח חיים שכה:כה

(ס"ק כה) וי"מ כו' חפשתי בכל בו שנרשם בש"ע על דין זה כל בו וע"ז כתב שלא מצא בכל בו כו' ובמקום כו' וסומכים שהגוי עצמו שותה ממנו כו' הרי שלא סמכו להתיר כ"א שהגוי שותה ממנו ואעפ"כ אישר כח הנמנעים גם בזה ועסי' רעו ס"ג ואפשר דהיינו הי"מ שכ' שם בשם ר"ת שמותר לו' לשפחה ליקח נר הדולק כבר וילך עמו כיון דליכא בזה כ"א איסור טלטול דרבנן ואי בעי ישראל היה מטלטלו בהיתר ע"י טלטול מן הצד לכן שרי ע"י הגוי והיינו נדון דהכא וע"ז סמכו כאן להתיר לכתחלה אע"ג דבהאי דסי' רעו יש עוד טעם להתיר דגם הגוי צריך לנר דהא הולך עמו וא"כ ה"ה דהכא היה צריך שישתה ממנו מ"מ בסי' רע"ו דחה דברי הש"כ שכ"כ אלא דבלא"ה ואפי' אין הגוי צ"ל מותר מטעם הנ"ל ע"ש ומ"ש סי' שז ס"ק כ' בגוי שהביא אגרת בשבת שיניח הגוי האגרת על השלחן ומשם יטלנו הישראל ולא יטלנו מיד הגוי דא"כ עביד ישראל חצי המלאכה דהיינו ההנחה ע"ש וה"ה הכא שלא יתן הכלי להביא שכר ליד גוי דא"כ עושה הישראל העקירה וכן כשמביא השכר לא יקח מיד מן הגוי אלא יניח הגוי הכלי על השלחן וע"ש בסי' שז עוד. ונ"ל דאין להקל אלא לצורך וכ"כ מ"א לעיל בסי' רעו על היתר ר"ת בשפחה הנ"ל דאין להתיר במקום שאינן בני תורם ועמ"ש ט"ז פה וכ' בספר א"ר דטוב ליתן לגוי לשתות מן השכר ובכ"ז כ' שם דיש לירא שמים להחמיר על עצמו בזה וליתן לו מעות בשבת ל"ד שיתן הישראל בידים המעות אלא ר"ל להביא את הגוי לביתו ויראה לו מקום המעות ויטול הגוי המעות מ"מ אסור דהוי כעובד' דחול כ"ה לקמן סי' תקי"ז: