מחצית השקל על אורח חיים שכה:כא

(ס"ק כא) תולין כו' בד"מ כו' לקמן סי' תקט"ו תמה על הרב"י כיון דפסק כהרי"ף דספק אזלי' לחומרא ניהו דמקילין אם פירות מצוים בעיר והגוי שרוי עמו בעיר דכה"ג מה"ת ניחוש שהובא מח"ל אכל כשי"ל שני בתים אחד ח"ל ואין הגוי שרי בעיר ודאי יש לספק שמא בא מח"ל כיון דאין הגוי שרי בעיר וא"כ לדעת הרב"י דפסק כהרי"ף ה"ל להחמיר והמרדכי שממנו נובע דין זה בי"ל שני בתים דמיקל היינו משום דפסק כרש"י דמפרש חוששים שמא ח"ל לנו לקולא אבל להרי"ף זה ליתא עכת"ד:

(מאחר) די"מ בכ"מ וכ' ע"ז בספר ת"ש וז"ל ואיני מבין דבריו דלא נמצא מי שמיקל אלא רש"י והרא"ש דלא קי"ל כוותייהו בהא וא"כ אין לנו על מי להשען להקל בהא טפי עכ"ל ע"ש מ"ש לישב דרך אפשר ואינו מכוון בלשון מ"א:

ולענ"ד הדברים כפשוטן דניהו דהרמ"א בד"מ ס"ל דנדון השני בתים הוי ספק היינו דכן מסתבר לרמ"א אבל גם הוא מורה דרב"י ס"ל דזה ל"מ ספק דהא בחבורו הביא סי' תקט"ז דנקטינן כהרי"ף ומיד סמיך לזה הביא דעת המרדכי משמע דס"ל דהרי"ף מודה לדברי המרדכי וכמ"ש בד"מ זה וע"כ צ"ל דס"ל כיון די"ל בית בעיר וי"ל שם ג"כ פירות ניהו דהגוי אינו שרוי בעיר וי"ל בית ח"ל מ"מ מה לו לגוי להטריח א"ע להביא עמו פירות שי"ל ח"ל הלא אפשר לגוי ליקח מהפירות שי"ל בעיר א"כ רגלים לדבר שלא באו מח"ל ומוד' הרי"ף וניהו דלהרמ"א לא מסתב' זה וחשבו לספק מ"מ בש"ע חזר ולא רצה להגי' על דברי הרב"י וסמך א"ע ע"ד הרב"י דכה"ג גם הרי"ף מוד' דהא בלא"ה יש דעת רש"י ורא"ש דס"ל דגם באמת הוא ספק מ"מ הולכים להקל ניהו דהרב ב"י פסק כהרי"ף מ"מ יש לסמוך בזה ע"ד הרב"י דבשני בתים מוד' הרי"ף כנ"ל: