מחצית השקל על אורח חיים שכה:יב

(ס"ק יב) ליקט פירות. הקשה הרב"י כו' הרב"י הקשה על הרא"ש להתיר פת שאפה גוי בשבת ולא אמרינן דאסור משום נולד משו' דהוי גמרו בידי אדם א"כ תיקשי למה בגוי שהביא דורון אסור וכתב הרא"ש הטעם משום מוקצה ת"ל דהוי גמרו ב"א וע"ש מ"ש (ואע"ג בגוי שהביא דורון מלבד איסור מוקצה יש איסור שלא יהנה ממלאכת י"ט או שלא יאמר לגוי לעשותו ולכן צריך להמתין מי"ט בכדי שיעשה מ"מ הוצרך לטעם מוקצ' ועסי' תקט"ו) והמ"א העמיד הקושיא פה על ליקט הגוי לעצמו דג"כ אסור לחד טעמא משום מוקצ' כמו אפה גוי פת לעצמו והא באפה פת הביא הרב"י ב' דעות דיש מתירים והוא הרא"ש משום דהוי גמרו ב"א ולמה סתם פה בצד דגים לאסור ה"ל ג"כ להתיר משום דהוי גמרו ב"א ומותר לדעת המתירים פת:

וע' סי' תק"ז שכתבתי בשם הרא"ש וז"ל ואסרו כו' וכוונתו דהטור כתב כאן דדמי לפירות הנושרים ואין להתיר יותר בליקט גוי פירות מאלו נשרו לעצמן ובסי' תק"ז כתב מ"א בשם הרא"ש דנ"ט על עצים שנשרו מן הדקל בי"ט דדינן כמו פירות הנושרים כתב הרא"ש הטעם משום נולד גזירה שמא יעלה ויתלוש וכתב שם וז"ל ומשמע דחד טעמא הוא עכ"ל ור"ל משום נולד גרידא או משום שמא יעלה ויתלוש גרידא לא הוי אסרינן אלא בצירוף שניהם יחדיו א"כ גם בפירות הנושרין דדינן כמו עצים שנשרו מ"ה ג"כ אסורים משום צירוף שני הטעמים וא"כ כיון דבגוי שליקט פירות דימה הטור לפירות הנושרים ע"כ צ"ל דמ"ש הרא"ש הטעם בגוי שהביא דורון משום מוקצה ע"כ אין הכוונה משום מוקצה גרידא אלא בצירוף חשש שמא יעלה ויתלוש ואם כן נתיישבה קושית הרב"י דהוי גמרו ב"א דבאמת משום מוקצה גרידא לא הוי אסרינן אלא משום צירוף גזירה שמא יעלה ויתלוש ואם כן ניהו דהוי גמרו ב"א ובעלמא הוי כה"ג מותר ולא אסרינן משום מוקצה מ"מ כאן בצירוף ש"י ויתלוש אסרינן ליה ומה"ט באפה גוי פת התיר הרא"ש דליכא משום מוקצה דהוי גמרו ב"א ושם ל"ל שמא יאפה ישראל כמ"ש הרב"י הובא בט"ז ס"ק ד' דאפיה ובישול חמורים וידועים לכל העולם ול"ל שיעשה ישראל בעצמו ובס' ח"מ נתקשה בדברי מ"א האלו ע"ש ולק"מ כנ"ל: