מחצית השקל על אורח חיים שכה:י

(ס"ק י) ויש מתירים דס"ל כיון דגמרו כו' ר"ל הא ל"ק דניחש לטעם ב' שכ' מ"א בס"ק שלפני זה שמא יאמר לגוי כו' די"ל דס"ל דל"ח להא כדמצינו גבי גוי שהדליק נר לצורכו ולא ס"ל חלוקי של מ"א ומרדכי בין דבר אכילה לנר. אך טעם נולד להיכן אזיל לזה כ' דהוי גמרו בידי אדם דהגוי בידו לאפותו בשבת וכה"ג ליכא משום מוקצה וכדאי' בביצה דכ"ח ע"ב דאיבעיא ליה אי יש מוקצה לחצי שבת או לא דהיינו דבר שהיה ב"ה ראוי וביום השבת נדחה ולא היה ראוי ואח"ז נעשה שוב ראוי א"א הואיל והוקצה למקצת השבת כשלא הי' ראוי נשאר באיסורו כמו דאמרי' מגו דאתקצאי לב"ה אתקצאי לכולי יומא אי לא ובעי למפשט מפולין ועדשים שמבשלין בי"ט דהוי מוקצה לחצי שבת ואפ"ה אנו אוכלין אותן דהא תחלה חזיין לכוס לאכלם חיין וכשנותנן לקדרה אדחי להו דלא חזיין שוב גמר בישולייהו הדר חזיין למיכל אלמא אין מוקצה לחצי שבת ודחי ולטעמיך דאין מוקצה לח"ש הא מגו דאתקצאי לב"ה ודאי אמרי' א"כ תיקשי הא סתם קדרות ב"ה הן רותחות ואין ראויה לאכיל' וכשנתקרר ואוכלי' אותו בי"ט ונימא מגו דאתקצאי לב"ה אלא גמרו בידי אדם שאני ולא הוי מוקצ' דהא הי' בידו לקררן ב"ה ה"ה פולין ועדשי' אפ"ת יש מוקצ' לחצי שבת מ"מ שריין דהוי נמי גמרו בידי אדם דיכול לגמור בישולן:

וביש"ש כו' וכ"כ סי' רנב ס"ד מהאי דסי' רנב הביא יש"ש ראי' לדבריו והיינו מדברי הג"א שהביא מ"א בסי' רנב ס"ק טו וז"ל גוי שעשה מנעלי' בי"ט בסתם למכור כו' והרר"א התירם הואיל וגמרו בידי אדם ויכול לגמרם בי"ט לית בי' משום מוקצ' עכ"ל הג"א וכ' יש"ש וז"ל ומדכ' הואיל ויכול לגמרו משמע להדי' דאיירי שהתחיל מבע"י וגומרו בשבת או בי"ט דשרינ' מכח גמרו בידי אדם הואיל ויכול לגמרן עכ"ד ודאי מדברי הש"ס אין ראיה דנקט גמרו ב"א דקאי שם אפולין ועדשי' או קדרות רותחו' שב"ה דליכא בהו רק גמר וכן מ"ש הג"א בתחלת דבריו והרר"א התירם הואיל וגמרן ב"א י"ל ל' הש"ס נקיט אבל מדסיי' ויכול לגומרן מזה מוכיח דע"כ דוקא בהתחיל בהיתר דאל"כ הל"ל רבותא טפי דאפי' לא התחיל מבע"י מותר והל"ל הואיל ויכול לעשותם בי"ט אע"ג דגם הג"א קאי על מעשה שהי' אעפ"כ ה"ל לאשמועי' בנתינ' טעמי רבותא הואיל ויכול לעשותן דמיניה נשמע דאפי' לא התחיל מבע"י מותר אע"כ בעינן דוקא שהתחיל מבע"י:

דהוי נמי נולד הלשון קצת מגומגם וכוונתו לצרף שני הסברות יחד החילוק מ"ש מ"א לחלק בין מוקצה לנולד וחילוק יש"ש בין התחיל מבע"י או לא התחיל דבמוקצ' אפי' לא התחיל מבע"י מותר ובנולד לא אמרי' גמרו ב"א מותר אלא דוקא בהתחיל מבע"י והא דמשמע מסי' רנב היינו הג"א הנ"ל דבעי' התחיל מבע"י היינו דשם ג"כ הוי נולד דמעיקרא עור כו':

וכ' התוס' כו' דפריך הש"ס לרב יוסף דס"ל דאסור לבטל כלי מהיכנו מדתניא כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו ומשני כשירדו האפרוחים מותר לטלטל הסל ולכן לא הוי ביטול כ"מ ופריך והתני בברייתא אחריתי דאסור לטלטל הסל אפי' אין עודן עליו ומשני הב"ע שהיו עליו ב"ה ומגו דאתקצאי לב"ה כו' והקשו התו' הא בידו להפריחן והוי גמרו בידי אדם וכה"ג לא אמרינן מגו דאיתקצאי לב"ה כדאי' במס' ביצה בסתם קדרות רותחות ב"ה ופולין ועדשים כנ"ל ותי' דוקא בקדרות אע"פ כו':

אבל בתוס' שבת דף מ"ד כו' משמע כו' דאמרינן התם אמר רב מטה שאינה מיוחדת למעות יש עליה מעות בשבת אסור לטלטלה אין עליה מעות מותר לטלטלה והוא שלא היה עליה מעות ב"ה והקשו התו' אהא דאמר יש עליה מעות אסור לטלטלה ע"כ מיירי שהונח המעות עליה בשבת דאי הונח עליה מע"ש אפי' אין עליה מעות אסור לטלטלה דהא הוי עליה ב"ה וא"כ איך משכחת לה שהונח עליה בשבת בהיתר ותי' שהונח עליו בשבת ע"י גוי או תינוק ישראל לדעת ישראל והקשו תפשוט מהכא דאין מוקצה לחצי שבת דאלת"ה אפי' אין עליה מעות דהיינו שהוסר ממנה המעות אסור לטלטלה כיון שהיה עליה מעות בשבת ותי' דמיירי שהונח עליה ע"י גוי ע"מ להסירן לאחר זמן והוי גמרו ב"א עכת"ד ומזה משמע אע"ג דהקצה אותו כו' וא"כ דברי התו' סותרים זא"ז:

ועוד קשה שם כו' ר"ל דבלא"ה דברי התו' דדף מ"ד מיניה ובי' קשיין דאי הוי כו' וכן הקשה מהרש"א שם וע"ש מ"ש:

ונ"ל דל"ד ממש לגמרו בידי אדם וכן תי' בספר מהדורא בתרא של מהרש"א דמגו דאיתקצאי לב"ה חמיר ממוקצה לחצי שבת אפ"ת יש מוקצה לח"ש. ותדע דבמוקצה לח"ש נסתפק הש"ס משא"כ למגו דאיתקצאי ב"ה וגם לדעת קצת פוסקים אפי' א"א יש מוקצה לח"ש היינו לענין אכילה אבל לא לענין טלטול דא"כ היכא שהוקצה אותו שעה א' הוי גמרו ב"א גריע וניהו דלא מהני לבטל מגו דאתקצאי לב"ה דחמור מ"מ מהני לבטל מוקצה לח"ש ובזה א"ש בהאי דמטה יש עליה מעות דבהיה עליה ב"ה די"ל מגו דאתקצאי לב"ה לא מהני גמרו בידי אדם הגרוע אבל אי הונח עליו בשבת דליכא כ"א משום מוקצה לח"ש בזה מהני אפי' גמרו בידי אדם הגרוע וכן אתי שפיר האי דסל לפני האפרוחים כיון שהיה עלי' ב"ה לא מהני גמרו ב"א גרוע:

וע' בתו' דביצה דף כ"ז ע"א ד"ה אלא גמרו כו'. ר"ל דשם ג"כ צ"ל כתי' של מ"א (ושם לא שייך תי' של מהרש"א ע"ש) שהקשו התו' דה"ל למפשט דאין מוקצה לח"ש מברייתא דכופין הסל לפני האפרוחים דאמרינן מותר לטלטל הסל לאחר שירדו אע"ג שהיה אסור לטלטלה כשהיה עליו ותי' וי"ל דשאני התם דהוי כגמרו ב"א שבידו להפריחן מעליו עכ"ל ולפ"ז תקשי ברייתא דקתני הב"ע בין השמשות דאסור לטלטלה משום מגו דאתקצאי לב"ה כו' והא היכי דהוי גמרו בידי אדם אפי' מגו דאתקצאי לב"ה לא אמרינן אע"כ צ"ל בין מגו דאתקצאי לב"ה למוקצה לח"ש לענין גמרו בידי אדם גרוע והאי דסל לפני האפרוחים הוי גמרו ב"א גרוע כנ"ל דהא הוקצה שעה א' ולכן התו' דייקו בלשונם וכתבו דהוי כמו גמרו ב"א משמע דגמרו ב"א ממש לא הוי: