מחצית השקל על אורח חיים שכא:ז

(סק"ז) להניחה משמע אפי' להניחה מסעודה כו' ר"ל לא מבעי' לצורך חול ודאי אסור אלא אפי' לצורך יו"ט כ"א מסעוד' לסעוד אסור דהא סתם וכ' להניחה משמע אפי' לבו ביום אסור:

אבל צנון כו' דהא בגמרא וכן בש"ע בסעיף ג' מחלק בין צנון וביצים דצנון אסור וביצה מותר והא ביצה אינה מותר כ"א לאותו סעודה ע"כ צ"ל צנון אפי' לאותו סעודה אסור:

דהא רגילים כו' ועוד דהמליחה כו' ר"ל בין לטעם הרמב"ם דהוי ככובש כבשים ובין לטעם רש"י דהוי כמעבד כיון דמתקן וכן בין לדברי הלבוש ובין לדברי מ"א בס"ק ה' גבי ביצים גבי אוגרקי"ס אסור:

ומותר כו' על נתחי העוף כו' ואח"כ נותן עליהם מים או יין וכ"כ בתוספות שבת דף ק"ח ע"א ד"ה אין עושין כו וז"ל ושרי לעשות מי מלח בשבת ליתן על עופות צלויים ואם נותן מלח על העופות ואח"כ נותן משקין עליהם שרי אפילו לר"י שהשמנונית ממתקת המלח כמו שמן עכ"ל וכ"כ התוספו' בעירובין דף י"ד ע"ב והוצרכו לטעם זה דהשמנונית ממתק כו' והוי כמו נותן שמן תחלה. משום דמיירי בעופות צלוים שהם יבשים ואפשר דבצלויים מועלת המליחה והיה ראוי לאסור לטעם רש"י לכן הוצרכו לטעם דהשמנונית ממתק ושרי אפי' לר"י ואם כן לדידן אפילו מרובים מותרים כנ"ל בס"ק ד' אבל בש"ע מיירי במבושל דבזה ל"ל כמ"ש התוספות דהא הבשר לח והוי כמו נותן מים ומלח תחלה דאסור ולכן הוצרך לטעם דמבושל אין המלח מועיל כמו בבצים:

עס"ס ת"ק דמשמע אפילו במקום הפסד אסור דהרב"י כתב בשם ש"ל וז"ל בשר חי או דג חי אסור למלחו בשבת כדי שלא יסריח דבשבת לא שייך לאערומי כמו ביום טוב דהא לא ניתן לצלות ולבשל בשבת עד כאן לשונו ובי"ט דהותר ע"י הערמה מבואר סי' ת"ק ס"ה דדוקא במקום פסידא א"כ מוכח בשבת דל"ש הערמה אסור אפי' במקום פסידא דהא לא ס"ד להתיר בשבת כ"א ע"י הערמה כמו בי"ט וא"כ לא הוי ס"ד להתיר בשבת יותר מבי"ט היינו דוקא במקום פסידא וכיון דמסיק בשבת ל"ש הערמה ע"כ אפי' במקום פסידא אסור. והתוס' והרא"ש בחולין כו' דתנן שם השוחט בשבת ובי"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה ודייק הש"ס קתני שבת דומיא דיה"כ מה יה"כ ביומו אסור באכילה ה"ה בשבת ביומו אסור וע"כ צ"ל דאתי' כר"י דא"ל מוקצה והוכיחו התו' והרא"ש מזה דע"כ מותר לאכול בשר חי בלי מליחה דה"ל דם אברים שלא פי' ומותר דאלת"ה מנ"ל דאתיא כר"י ת"ל בלא"ה א"א לאכלו בשבת דהא אסור למלחו בשבת וכ"כ הר"ן כו' כדאמרי' גבי פוגלא כו' וכ"ש דאיכא למיסר כו' דהא מתקן לי' ר"ל גבי פוגלא דתחלה ס"ד דר"נ להתיר המליחה דמפסיד ליה דמפיג חורפיה עד דשמע דבמערבא מלחי לי' וע"כ מתקן לי' הדר ביה ואסר המליחה. וניהו דהוכיח מעובדא דמערבא דהמלח מתקן הצנון מ"מ הלא מפיג החריפות ובזה מפסידו ע"כ צ"ל דהתיקון שנעשה בו רבה על ההפסד ולכן אסר המליח' כ"ש במליחת בשר דליכא הפסד כלל ואינו אלא מתקן דראוי לאסור וכ"ש אי אסרת כו'. ר"ל דהא גם הר"ן בא להוכיח דמותר לאכול בשר חי בלי מליחה דאל"כ בלי איסור מוקצה אי אפשר לאכלו בשבת דהא צריך מליחה ואי דימלחנו בשבת הא לפי אותו ס"ד דגם בשר חי אסור לאכול בלי מליחה ודאי אסורה המליחה בשבת דהשתא הוי מתקן גמור דהא בלי מליחה אי אפשר לאכלו לפי אותו ס"ד:

וצ"ע דבגמ' משמע דהלכה כרבא דבדף ע"ה ע"ב אמר רבה ב"ר הונא האי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד רבא אמר אין עיבוד באוכלים א"ר אשי אפי' רבה בר ר"ה לא אמר אלא היכי דבעי ליה להצניע לדרך כו' משמע דרבא פליג ואמר א"ע באוכלין אפי' כה"ג דבעי לי' לדרך ליכא חיובא וכיון דרבא הוא יותר בתרא מרבה בר"ה וכ"נ מסידור דברי הש"ס דהזכיר דברי רבא אחר רבה בר"ה וא"כ ראוי לפסוק כרבא דפטור ועמ"ש התי"ט פי"ד משנה ב' ומ"ש ע"ד בס' ת"ש:

ונ"ל דמותר כו' כמ"ש בי"ד ס"ס ס"ז כשחולטו בחומץ א"צ חליטה לדעת הטור אפי' רוצה לבשלו. ולדעת הר"ן וש"ע שם דוקא לאכלו חי או למלחו אח"ז ולבשלו מותר לחלטו בשבת בחומץ ולא אמרינן בזה דהוה כמעבד וא"ל א"כ מאי הוכיחו הפוסקים הנ"ל דמותר לאכול בשר חי בלי מליחה דלמא אפשר לאכלו ע"י חליטה בחומץ דשרי בשבת ז"א דהא גם מה שמותר לאכלו ע"י חליטה בחומץ לכל מר כדא"ל ג"כ הטעם דהוי דם אברים שלא פי' וא"כ גם בשר חי בלי חליטה ע"כ שרי אולם לא ידעתי לאיזה צורך כ' מ"א כן דהא כ' רמ"א שם בי"ד דהמנהג להחמיר שלא להחליט קודם מליחה וע"כ צ"ל דכתב מ"א כן לדעת המחבר שם ובמקומות שנוהגים כהמחבר שם:

ומבואר מדבריהם כו' ר"ל מדברי התוס' והרא"ש דלעיל דניהו דבשר חי מותר לאכלו בלי מליחה דהוי דם אברים שלא פירש מ"מ הדחה בעי משום דם בעין שעליו אע"כ דהדחה זו מותרת:

ולא ראה מ"ש שם סעיף ח' כוס ששתה בו גוי יין ונאסר היין שנדבק בכוס מותר להדיחו כיון דגוף הכלי היתר הוא וכשמסיר היין שאסרו אינו מתקן הכלי אלא כמי שמסיר גרף של רעי וה"ה הכא בהדחה שמסיר הדם שע"פ הבשר יש להתיר מה"ט. דאפי' בפסח לא התירו כו' ר"ל כשחל ע"פ בשבת דהותר שחיטת הפסח בשבת מ"מ לא הותר הדחת קרביים בשבת כיון דא"א לאכלו ולצלותו עד הלילה ואין בו צורך היום דמתקן הבשר שתרכך ע"י המליחה אינו מתקן כלום. אלא מכוין שלא יכמשו ויפסדו דבשר חי אסור לטלטלה דוקא בשר דרכיך כגון בשר עוף אבל שאר בשר דלא חזי לאכלו חי אסור לטלטל ע"ש:

כגון להביא יין למ"ש. כמ"ש מ"א בשם מנהגים בסי' תרס"ז:

ואפי' ע"י גוי אין להקל ובספר א"ז כ' בשם זקנו הגאון מהר"ש שהתיר להדיא ע"י גוי כך כ' בשמו בס' ת"ש ואני לא מצאתי לא פה ולא בס"ס ת"ק:

ובמהרי"ל הל' פסח כו' דשרי להדיחם קאי על הנוהגים ללוש ביו"ט של פסח ונשאר דבוק בכלי הלישה בצק:

שלא יחמיץ ויפסיד ר"ל הכלי כיון שישאר עליו בצק מחומץ וא"א להדיחו יהיה צריך לבער הכלי מתוך ביתו שלא יעבור בב"י וב"י:

כגון כופין כו' כדאי' ר"ס שכ"ב: