מחצית השקל על אורח חיים שכא:יז

(ס"ק יז) קמח כו' ובזה אפי' מעט כו'. דע דבדף קנה ע"ב תנן נותנין מים למורסן אבל לא גובלי' ואמר אביי אמרית קמיה דמר מתני' מני וא"ל רבי יוסי ב"י דתניא א' נותן את הקמח וא' נותן את המים האחרון חייב דברי רבי דס"ל נתינת מים הוי גיבולו וחייב משום לש ר"י ב"י אומר עד שיגבל אבל נתינת מים לחוד פטור דנתינ' מים לאו היינו גבולו ופריך ממאי דלמא ע"כ לא אמר ר"י בר"י עד שיגבל אלא בקמח דבר גבול הוא אבל מורס' דלאו בר גבול מודה דנתינת מים הוי גבולו ומשני לא ס"ד דתניא בהדיא אין נותנים מים למורסן דברי רבי ר"י בר"י אומר נותנים מים למורסן וקמח קלי דין מורסן יש לו דאי' שם ת"ר אין גובלים את הקלי וי"א גובלין ואמרינן מאן י"א ואר"ח ר"י בר"י היא ופרש"י דלרבי ניהו דקלי לאו בר גבול מ"מ חייב על נתינת המים אבל לר"י בר"י כיון דעל נתינת המים אינו חייב וגם הוא לאו בר גיבול ולכן תני גובלי' ויש בזה מחלוקת הפוסקים דיש פוסקים כר"י בר"י וכ"פ הרמב"ם וכ"פ בש"ע אבל י"פ כרבי. עוד יש מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד ותו' דבדף י"ח תנן בש"א אין שורין דיו וסממנים אלא כדי שישורו מבע"י ואמרינן מאן תנא נתינת מים לדיו זו הוא שריית' ופרש"י אף על פי שלא גיבל כו' וחייב משום לש דהא מתני' ליכא גיבול ואפלגו בה מבע"י מכלל דבשבת חייב חטאת א"ר יוסף רבי היא דתניא א' נותן את הקמח כו' ר"י בר"י אומר עד שיגבל א"ל אביי דלמא ע"כ לא קאמר ר"י בר"י אלא בקמח דבר גיבול אבל דיו דלאו בר גיבול מודה ר"י בר"י דנתינת מים הוי גבולו והשיב הא דתניא דגם באפר פליג ר"י בר"י והא אפר לאו בר גיבול ודחי דלמא ר"ל עפר דבר גיבול ונשאר סברת אביי דמידי דלאו בר גיבול מודה ר"י בר"י אמנם כיון דבדף קנ"ה דחי הש"ס האי סברא דמצינו דאפי' מורסן וקלי דלאו ב"ג פליג ר"י בר"י וסבירא ליה להרמב"ם דסוגיא דדף קנ"ה עיקר ולר"י בר"י אין חילוק ואפי' במידי דלאו ב"ג אבל התוס' ס"ל דשני הסוגיות אמיתים וג' ענינים יש קמח הוא ודאי בר גיבול ומורסן קלי נגד קמח הוי אינו בר גיבול אבל מ"מ בר גיבול הוא ובזה הוכיח הש"ס דף קנ"ה דגם במורסן וקלי פליג ר"י בר"י אבל דיו ואפר דלאו ב"ג כלל נשארה הסוגיא דדף י"ח דמודה ר"י בר"י וכ"ד הראב"ד ואמרי' שם דף קנ"ה דגם לר"י בר"י דס"ל גובלין דקלי מ"מ בעי שינוי ובזה יתבאר דברי ש"ע ומ"א ודברי הרב"י בחבורו הארוך מרפסן איגרא וכבר עמד עליהם ס' ת"ש. ובזה אפי' מעט אסור דהא ב"ג הוא ומה לי מעט או הרבה. ואעפ"כ בקלי סגי בשינוי שיגבל מעט ותו ל"ג אטו קמח כיון דא"ל הכירא דבעי שינוי זכור הוא ולא אתי להתיר בקמח וכהאי גוונא מצינו טובא ודלא כמ"ש בס' ת"ש: