מחצית השקל על אורח חיים שיח:ח

(ס"ק ח) משום שגדל והולך במוקצ' כהאי שלא הי' בעולם כלל עדיף מביצ' שנולד' בי"ט גם ר"ש מודה כמ"ש התו' ריש מס' ביצ' וא"כ מהני הכנה ר"ל בפרי שנגמר בישולו. עיין בתי' בב"ק כו' דמה שגדל ב"ב הצנועים שהי' להם כרמים שהי' כרם רבעי דאסור לאכול חוץ לירושלים בלא פדיון יהיו יודעים דאיכא אינשי דלא מעלי והיו אוכלים מכרמי הצנועים בגזל ולהציל' מאיסור גזל מחלו ע"ז אך להצילם גם מאיסור אכילת כרם רבעי בלי פדיון לכן היו מניחים מעות ואומרים כל המתלקט מזה יהי' מחולל על מעות הללו והקשו התוס' מאי הועילו בתקנתן הא לאחר הפדיון שוב גדל הפרי וזה א"א להם לחללו דהוי דשב"ל וע"ז תי דמה שיגדל אח"כ בטל במה שגדל כבר בשעת פדיון:

ועסי' ש"ך. רצה ליישב בזה קושי' התוס' דשם שהקשו אכתי מאי הועילו הלא מה שגדל אח"כ אינו בטל דהוי דשיל"מ ע"י פדיון אחר שגדל ותי' דעכ"פ הצילם מאיסור תורה ניהו דלא בטל היינו מדרבנן דמן התור' גם דשיל"מ בטל ולזה רמז מ"א לעיין בסי' ש"כ ויתיישב קושית התוס' דקיי"ל שם אם האיסור לא הי' מעולם ניכר בפ"ע אע"ג דהוי דשיל"מ מ"מ בטל וא"כ תו ל"ק קו' התוספות דמה שגדל אחר הפדיון לא עמד מעולם בפ"ע עכ"פ לפ"ז ליתא לדינא שכ' רמ"א דפירי מן המחוב' הוי מוקצ' משום שגדל בשבת די"ל דבטל ברוב ואף על גב דהוי דשיל"מ הא כיון דהאיסור לא עמד מעולם בפ"ע קי"ל אפילו דשיל"מ מ"מ בטל:

ובביצ' כו' דאיתא התם שנים שלקחו בהמה בשותפות מעי"ט וא' עירב למזרח וא' עירב למערב וקיימא לן דבהמה וכלים ואוכלים הרי הם כרגלי הבעלים ואדם אחר אין רשאי להוליכן יותר ממה שהבעלים מותרין לילך וחלקו השותפים הבהמה ביום טוב אמר רב כ"א מהשותפים אינו יכול להוליך חלקו אלא למקום שגם חבירו שותפו יכול לילך משום דינקי תחומין מהדדי ר"ל כשהבהמה היתה חי הי' חלק כל אחד מהשותפים יונק מחלק חברו השותף והוי ליה כאלו מעורב בחלקו וחלק חברו א"ל ר' כהנא ור"א לרב לאיסור תחומין חששת ולאיסור מוקצ' לא חששת ופי' תוס' לדידך דס"ל כר"י במוקצה א"כ איך אפשר לשחוט בהמה הא ינקי הבהמ' ונתגדלה גם בי"ט והיא מוקצ' ושתיק רב וכיון דקיי"ל דמותר לשחוט בי"ט אפי' למאן דא"ל מוקצ' ע"כ ל"ח למה שגדל בי"ט וה"ה פרי דלא כרמ"א: