מחצית השקל על אורח חיים שיח:לא

(ס"ק לא) דהמלח בטל כו' ואע"ג דדשיל"מ ל"ב אע"ג דבאינו מינו גם דבר שיש ל"מ בטל מ"מ כיון דהמלח בעי לתקן הבשר והתבשיל מיקרי לענין דבר דשיל"מ מין במינו וכמ"ש התוס' סוף ביצה והכי קי"ל בי"ד ר"ס ק"ב בהג"ה וע"ש בש"ך ס"ק ו' ופר"ח:

שאם היה בו כדי ליתן טעם כו' משמע אם יש באיסור לבד ליתן טעם אע"ג שיש גם בהיתר לבד ליתן טעם מ"מ אסור ובאמת הוא זה מחלוק' הפוסקים ועיין בתו' פסחים דף כ"ז ע"א ד"ה עד שיהיו כו' ובתוס' במסכת ע"ז:

ונ"ל דבמלח שעושים ממים כו' והובא בספר ת"ש בשם תשובת פנים מאירות דה"ה ציקור אין בו משום בישול כיון דכבר נתבשל ע"ש א"כ לפ"ז בפסח יש אוכלים דוקא ציקור הדק כמו שהוא יוצא מן הקנים מחשש חימוץ:

א"כ בשבת שתוך הפסח אסור לערות עליו מכ"ר וכן כל עניני בישול שייכים בו. ועמ"ש סעיף ט"ז:

האחרונים כתבו דמאי חידש מ"א בזה וכתב נ"ל דהלא הובא כן בד"מ בשם מרדכי פרק כירה ואדרב' המרדכי סיים ומ"מ המחמיר תע"ב. אך מ"א תיקן זה במ"ש ועמ"ש סעיף ט"ז דלכאור' קשה איך התיר מ"א המלח משום דא"ב אחר בישול הא קיי"ל בדבר לח אם נצטנן לגמרי יש בישול א"ב אולם מ"א בסט"ז ס"ק מ' הוכיח דבזה אזלינן בתר השתא וכיון דעכשיו הוא יבש אע"ג שבסוף יעשה לח יבש מיקרי ואפשר דמה"ט כתב המחמיר תע"ב דאין סברא זו דאזלינן בתר השתא ברורה בעיני מרדכי א"כ לדידן דמבואר בסעיף ט"ז דהוא דבר ברור דאזלינן בתר השתא א"כ אין להחמיר במלח כלל: