מחצית השקל על אורח חיים שט:ו

(ס"ק ו) ע"ד שישארו כו' דע שהביא בס' א"ר ובס' ת"ש חידוש דין משמו של רש"י שפי' המשנה דתנן האבן שע"פ החביות מטה על צדה והיא נופלת וכ' רש"י וז"ל מטה חביות על צדה אם צריך ליטול מן היין כו' עכ"ל ולפ"ז משמע דבהניח אפי' יש יין בחביות הוי החביות בסיס לאבן ול"א דהוי בסיס לאיסור דהיינו האבן ולהית' דהיינו היין (וכ"ה בר"ן ר"ע מברטנור') וכ' בס' ת"ש הטעם כיון דהחביו' היא גבוה מן היין והאבן מונח על החביו' לא נעשה החביות בסיס כ"א לאבן לחוד ע"ש:

אבל אם הניחם בכוונה בחול כו' באמת בת"ה משמע דוקא בהניחם בחול ושכחם בע"ש אבל הרב"י כ' דלפ"ד הוא לאו דוקא אלא אפי' הניחם בע"ש כל ששכח בין השמשות ה"ל שוכח ומותר ע"ש:

ול"נ כו' דהא מטלטלים כו' כמ"ש הרמב"ם כו' הא דהוצרך ראי' מרמב"ם והוא גמ' ערוכה ומאי ראיה יש מרמב"ם יותר מדברי הש"ס היינו משום דבגמ' אמרי' מטלטלין כנונא אגב קטמא אע"ג דאיכא עלה שברי עצים א"כ דנקט לשון עלה בה"א לשון נקבה משמע דהשברי עצים מונחים על הכנונא דכנונא ג"כ הוי לשון נקבה וא"כ מיירי שהאפר מונח בצד א' מן הכנונא ושברי עצים מצד אחר וכה"ג ודאי הוי בסיס לאיסור ולהיתר אין ראיה לדברי מ"א אבל הרמב"ם כ' וז"ל מטלטלים כנונא מפני אפרו אע"פ שיש עליו שברי עצים כו' (וע"ש בה"ה הגהתו) וכיון שכ' אע"פ שיש עליו לשון זכר ע"כ קאי על האפר ומ"מ מותר לטלטל הכנונא דהוי בסיס להיתר דהיינו האפר ולאיסור דהיינו שברי עצים וכדלקמן סי' ש"י סעיף ח' ולא אמרי' דאפר גופו נעשה בסיס לשברי עצים אע"כ דהיכי דמניח דרך מקרה ולא ע"ד בסיס לא מיקרי בסיס:

וכן מטלטלים תרומה כו' הבאתי לעיל דברי הש"ס ס"ק ד':

ומיירי במניח כו' ר"ל וגם מזה ראי' דהנחה דרך אקראי ל"מ בסיס דאלת"ה למה הותר לטלטל הסל משום דהוי בסיס לאיסור דהיינו טמאה ולהיתר דהיינו הטהורה הא הטהורה גופו נעשה בסיס לאיסור דהיינו לטמא' המונחת על הטהורה וע"ז כ' דא"ל דמה"ט מותר לטלטל הסל אע"ג דגם הטהורה נעשה בסיס לאיסור משום דמיירי בשוכח (ולנער א"א דהא בלא"ה צ"ל דמיירי דמטנפי ורטיבי כדלעיל) וע"ז כ' דע"כ מיירי במניח דאי בשוכח אפי' הטמאה לבד מותר דהא השתא הטהורה לא מעלה ולא מוריד:

והמאור כ' כו' ע"ד כיסוי הוי כשוכח כו' לשון כשוכח ל"ד אלא יש לו דין כיסוי כלי והוא דבדף קכ"ה ע"ב אמרי' תנן התם אבן שע"פ חביות מטה חביות על צדה והיא נופלת רבה אמר ר"א א"ר יוחנן ל"ש אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לד"א ורב יוסף א"ר אסי אר"י ל"ש אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לחביות ואזדו לטעמייהו כו' ופסק הרי"ף כרבה א"ר אסי אר"י דבמניח נעשה בסיס לד"א דמצינו דגם רב הכי ס"ל דבדף קמ"ב ע"ב א"ר הונא אמר רב על מתני' דאבן שע"פ חביות הנ"ל ל"ש אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לד"א והשיגו בעל המאור דדוקא רב אמי ורב אסי דידע הש"ס דפליגי כדמסיק ואזדו לטעמייהו אבל רב ורב אסי י"ל דלא פליגי דרב מיירי דמניח האבן ע"ד בסיס ולכן אסור ורב אסי מיירי דהניחו ע"ד כיסוי ולכן מותר דגם האבן ת"כ עליו והרמב"ן הליץ בעד הרי"ף דאין לחלק בין הניחו ע"ד כיסוי או ע"ד בסיס ואחד מטענותיו דבאבן לא שייך ע"ד בסיס דלאיזה צורך יעשה החביות בסיס לאבן אם לשמור האבן מן העכברים הוא צריך אע"כ כלהו אמוראי מיירי דהניח האבן ע"ד כיסוי ואפ"ה ס"ל לרב במניח נעשה בסיס לד"א עכת"ד וא"כ יש קצת ראיה לדברי מ"א מדברי בעל המאור מדכ' דוקא הניחו ע"ד בסיס אז הוי כמניח אבל הניחו דרך אקראי דינו כשוכח והא דנקט בסיפא אם הניחו דרך כיסוי מותר ולא נקט אפי' דרך אקראי ז"א דרך אקראי דינו כשוכח וצריך עכ"פ לנער אם אפשר אבל כשהניחו ע"ד כיסוי אבן גופיה נעשה כלי ומותר בטלטול וכן יש קצת ראיה מדברי הרמב"ן שכ' דע"כ רב חולק על ר"א דע"כ גם רב מיירי במניח ע"ד כיסוי ואפ"ה ס"ל דנעשה בסיס דל"ל דמיירי במניח ע"ד בסיס מאי בסיס שייך החבית לאבן כנ"ל מ"מ י"ל דרב לא פליג על ר"א דניהו דרב ג"כ לא מיירי במניח האבן ע"ד בסיס דלא שייך באבן מ"מ מאין צ"ל דהניחו ע"ד כיסוי אלא י"ל דהניחו באקראי וכה"ג מקרי בסיס לד"א ור"א מיירי שהניחו ע"ד כיסוי לכן גם האבן נעשה כלי א"ו דרך אקראי מיקרי מניח:

וכ"מ סי' רנ"ט דאם טמן בדבר שאינו ניטל נוטל כיסוי הקדרה שיש תורת כלי עליו ומנער הדבר שאינו ניטל מעל כיסוי הקדירה ולא אמרינן דכיסוי הקדירה נעשה בסיס לד"א וכתב מ"א הטעם דאין הכיסוי משמש לדבר שאינו ניטל אדרבא דבר שא"נ משמש לכיסוי עכ"ל משמע ג"כ באקראי שלא נתכוין שיהי' בסיס למוקצה אין לו דין מניח אולם יש לחלק ביניהם וק"ל:

וסי' ש"ח סעיף כ"ז במ"א ס"ק נ' מ"ש בשם התוס' תי' א' וז"ל ועוד דאין זה מניח בכוונה דאינו חושש להיכן יפלו עכ"ל הרי דבאין מתכוין אלא באקראי לא אמרינן דהוי בסיס:

דמותר לטלטל שק מטלטלין שי"ב כיס כו' ולא חילק אם הכיס למעלה או המטלטלין א"ו בכ"ע שרי דהוי דרך אקראי: