מחצית השקל על אורח חיים שח:ח

(ס"ק ח) אבל מחמה לצל כו' ואיתא בירושלמי כו' ועיין בשבת דף קכד ע"ב. ולענ"ד כוונתו דשם פליגי רבה ס"ל אפי' כלי שמלאכתו להיתר מ"מ אסור לטלטל מחמה לצל ורבא ס"ל דאפי' מחמה לצל שרי. וכוותיה קי"ל ואי' שם רב מרי בר רחל ה"ל כרים וכסתות מונחות בשמש אתי לקמיה דרבא א"ל מה לטלטלינהו א"ל שרי. א"ל אית לי אחריני א"ל חזי לאורחים א"ל אית לי גם לאורחים א"ל גלית אדעתך דכרבה ס"ל לכ"ע שרי לדידך אסור עכל"ה וקשה אי פשיטא ליה לרב מרי כרבה דמחמה לצל אסור ולצורך שכיבה יש לו אחרים לדידיה וגם לאורחים א"כ במאי נסתפק ואיזה צד היתר יש בזה אשר בא לשאול לרבא גם צריך יישוב מנ"ל לרבא דר"מ כרבה ס"ל דלמא נסתפק בזה וע"ז בא ר"מ לשאול אם מחמה לצל מותר וע"כ צ"ל דזה מוכח מתשוב' הראשונה שא"ל רבא סתם שרי וא"ל ר"מ א"ל אחריני. ואם היה ספיקו אי שרי מחמה לצל וכיון דא"ל רבא סתם שרי ע"כ מחמה לצל שרי ומה בכך דאית ליה אחריני. מ"מ מותר דל"ל דר' מרי הי' חושש דלמא מאי דאמר רבא שרי לא דמותר מחמה לצל אלא דסבר רבא דאין לו אחרים ולכך מותר כדי לשכב עליהם ולזה א"ל א"ל אחריני ואם אעפ"כ יתיר לו רבא אז יודע לו דמחמה לצל שרי זה א"א לומר דאיך ס"ד דרבא התיר לו כדי לשכב עליהן וכי מאי ס"ד דרבא דע"ז ישאל רב מרי וכי יסתפק רב מרי אי כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטל לצורך גופו. אע"כ פשיטא ליה לרב מרי כרבה דמחמה לצל אסור כרב' ובא לשאול לרבא אם ע"י הערמ' מותר ובאיזה אופן אפשר להערים כך היה כוונת רב מרי אבל רבא תחלה היה סובר דרב מרי שואל אם מחמה לצל שרי לכן השיב לו סתם שרי. ורבא לשיטתיה דס"ל מחמה לצל שרי. וכשהשיב לו רב מרי א"ל אחריני אז הבין רבא דע"כ לא נסתפק אי מחמה לצל שרי דא"כ מה זה שא"ל אחריני הלא רבא אמר סתם מותר ע"כ לא לשכיבה נתכוין כמש"ל דאיך יטעה רבא דבזה נסתפק ר"מ אי מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו כנ"ל אע"כ דרב' נתכוין דמחמה לצל שרי א"כ מה זו תשובה א"ל אחריני מזה הבין רבא דר"מ פשיטא ליה דמחמה לצל אסור. ואפשר היה סובר דגם רבא הכי ס"ל ולא נסתפק כ"א אי שרי ע"י הערמה והשיבו רבא דמותר ע"י הערמה ולזה א"ל א"ל אחריני וא"כ הערמה פשיטא לטלטלן מחמה לצל והערמה יהיה לצורך שכיבה עצמו וזה א"א הערמ' כהאי דא"ל אחריני לצורכי. ולכן א"ל רבא חזי לאורחים וא"כ מותר ע"י הערמה זו והשיבו אית לי גם לאורחים ולכן א"ל גלית אדעתך בתשו' ראשונה שאמרת א"ל אחריני דכרב' ס"ל ולא נסתפקת כ"א אי מותר ע"י הערמה והשבתיך דמותר ושוב אמרת דא"ל לדידך וגם לאורחים. ושוב ליכא להערים לכן לדידך אסור ולכ"ע שרי אפי' בלא הערמ' וכס"ל לרבא. ומזה משמע דגם תלמודא דידן ס"ל כהירושלמי דהא לדידן דקי"ל כרבא דכלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו ואסור מחמה לצל אם כן לדידן כלי שמלאכתו לאיסור יש לו דין כלי שמלאכתו להיתר לרבה וכיון דלרבה שרי להערים בכלי שמלאכתו להית' במחמה לצל. ה"ה לדידן שרי להערים מחמה לצל בכלי שמלאכתו לאיסור. ודע שכ' הט"ז סק"ב מה שנושאים סכינים והולכים עמהם לבה"כ או במקומות שלא יצטרך להם דשפי' עבדי דמ"מ כיון דאפשר שיצטרך להם היום ונושאין אצלו שיהיו מוכנים לו שרי ולפ"ז לענ"ד אחר מנחה שאין דרך שוב לאכול היה אסור וכמ"ש סי' שכ"ג סעיף ו' לענין הדחת כלים וע"ש במ"ש סק"ט אולם אם נושאין אצלו שלא יגנובו בלא"ה שרי ועיין בת"ש: