מחצית השקל על אורח חיים שח:יא

(ס"ק יא) ושופר משמע דתפילין כו' מדחולקין לג' בבות כתבי קודש ותפילין ושופר ע"כ חלוקים בדין דכתבי קודש מותר אפי' שלא לצורך תפילין מותר דוקא לצורך והיינו אפי' מחמה לצל ושופר לא הותר כ"א לצורך גופו ומקומו:

א"צ אות ר"ל דמה"ט שבת לאו זמן תפילין משום דכתיב בתפלין והי' לאות על ידך ובשבת וי"ט יש לנו בלא"ה אות דהיינו שבת וי"ט גופייהו הוי אות וכמש"ל סי' ל"א. וא"צ לאות תפילין כמ"ש התוס' ספ"ק די"ט דתנן התם משלחים בי"ט כלים בין תפורין ובין אין תפורין כו' אבל לא סנדל המסומר דאסור לנעלו בשבת שאסרו חז"ל משום שפעם אחת אירע תקלה על ידו (כדאי' בשבת דף ס' ע"א) זה הכלל כל שנאותין בו בי"ט משלחין אותו ואמרו שם רב ששת התיר לשלוח תפילין והקשה לו אביי והתנן ז"ה כל שנאותין בו בי"ט נאותין בו ותפילין אין נאותין בו בי"ט ומשני דתיב' בי"ט דקתני במתני' קאי אלמטה וה"ק כל שנאותין בו בחול בי"ט משלחין אותו וכ' התו' דלא אתי לאתויי כ"א תפילין אבל לא סנדל המסומר דאי שרי לשלחו אתי לנעלו משא"כ תפילין דאפי' מניחן ליכא איסורא (ועיין בספר שטה מקובצת דלפ"ז צ"ל פי' המשנה כל שנאותין בו בחול דהיינו עיקר הנאתו בחול ומ"מ גם בי"ט ראוי קצת כמו תפילין בח"ה חייב מיתה שנראה כמזלזל באות ח"ה הואיל ומראה שצריך לאות תפילין ע"ש:

וגם התו' בשבת כו' ר"ל מלבד דברי זוהר אף בגמ' דידן מוכח מתוס' דשבת דלא כמ"ש התו' ספ"ק די"ט וא"כ מאי אולמא לסמוך ע"ד התו' דמס' י"ט יותר מעל דברי התו' דמס' שבת דאוסרים:

אלא דס"ל כו' שכתבו שם בד"ה לא בסנדל המסומר וז"ל ונראה לר"י אפי' כרבנן דר"א דשרי לטלטל (סנדל המסומר דר"א אוסרו בטלטול לצורך גופו ומקומו) אסור לשלחו בי"ט אע"ג דשילוח משום שמחת י"ט חשיב כמו לצורך גופו מדשרינן לשלוח דברים שמלאכתן לאיסור כיון שבאת תקלה (ע"י סנדל המסומר) ליכא שמחת י"ט עכ"ל ומנ"ל להתוס' דכלי שמלאכתו לאיסור מותר לשלוח בי"ט (דהכלל כל שנאותים בחול כו' בלא"ה ע"כ לאו דוקא) דילמא זה הכלל לא אתי לאתויי כ"א תפילין וכמ"ש התוס' בביצה אע"כ ס"ל כיון דתפילין מצינו להדיא דהתיר ר"ש לשלוח וס"ל דתפילין מיקרי מלאכתו לאיסור וה"ה כל דברים שמלאכתן לאיסור הרי דהתוס' ס"ל דאסור להניח תפילין בשבת וי"ט:

דאל"כ לדידיה למה אין מניחים כו' הוא תוס' ראיה למש"ל דלפי מה שפסק לעיל בסי' ל"א דאסור להניח תפילין בח"ה דכ"ש דאסור בשבת דמלבד דכן הוא מסברא גם הביא ראיה לזה דאי ס"ד דמותר להניחן בשבת למה אין מניחן כו' ר"ל דלא חזינן לשום אדם שהיה מניחן בשבת ניהו דאין חיוב בשבת בתפילין מ"מ המניחן מקבל עכ"פ שכר כמו שאינו מצווה ועושה וכמו נשים במ"ע שהז"ג דאפי' רשאות לברך עליהן וכדלעיל סי' י"ג אע"ג דאסור להניחן בשבת:

ומאי שדייק הב"ח מדקתני לא יצא כו' היינו אהא דתנן לא יצא בתפילין ואם יצא אינו חייב חטאת ומסקי' בדף ס"א דבין רישא ובין סיפא אתי' בין כמ"ד שבת זמן תפילין ובין כמ"ד שבת לאו ז"ת דאפי' למ"ד זמן תפילין מ"מ לכתחלה לא יצא שמא יצטרך לבית הכסא ויסירן ואתי לאתויי ד"א בר"ה וכן סיפא דאם יצא אינו חייב אתי' כמ"ד שבת לאו ז"ת מ"מ לא הוי משא כיון דנושאים דרך מלבוש ומזה דייק הב"ח כיון שהש"ס מוקי למתני' ככ"ע אפי' כמ"ד שבת לאו ז"ת ואפ"ה קתני לא יצא לד"ה אבל בבית רשאי להניחן עכת"ד. ובתוס' מנחות דף ל"ו ע"ב ד"ה אי קסבר כו' דאמר שם רבה בר"ה לילה ז"ת ושבת אסור להניחן דלאו זמן תפילין ופריך הש"ס ממ"נ דהתניא ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט דברי ר"י הגלילי ר' עקיבא אומר לא נאמרה חקה זו אלא לפסח בלבד וא"כ אי ס"ל כר"ע גם בשבת ליכא מיעוט ואי ס"ל כר"י הגלילי כמו דאתמעט שבת אתמעט גם לילה והקשו התוס' דלמא באמת ס"ל דגם שבת מן התורה ז"ת אלא מדרבנן אסור להניחן בשבת כדתנן בשבת לא יצא בתפילין אפי' למ"ד שבת ז"ת כנ"ל ודאי לר' ענני בר ששון דא"ל בשבת דף ס"ד ע"ב דכל תכשיטים שאסרו חז"ל לצאת בהן לר"ה אבל בחצר מותר א"ש דהכא בחצר איירי אלא לרב דס"ל דגם בחצר אסור חוץ מכבול ופאה נכרי' כדי שלא תתגנה אשה על בעלה (וכדלעיל סי' שג סעיף ח"י) לא פריך הכא מידי ודלמא רבה בר ר"ה כרב ס"ל ותי' דבתפילין גם רב מודה דמותר בחצר דל"ל שמא יצא בהם מחצר לר"ה דהא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ולא ישכח להוציאם לר"ה והקשו תוס' א"כ הל"ל חוץ מכבול ופאה נכרית ותפילין ותי' לחד תירוצא דתפילין לא פסיקא לי' דלמ"ד שבת לאו ז"ת ל"ש למימר חוץ מתפילין עכת"ד ואין לפ' כוונתם דאי לאו ז"ת אסור להניחן גם בחצר משום איסור תפילין הא דייק הב"ה מדקתני לא יצא משמע דבבית מותר ומתני' הא אתיא אפי' כמ"ד לאו ז"ת כנ"ל ואין כוונת מ"א להקשות מדברי תוס' על הב"ח דהא בלא"ה התוס' דמס' שבת ומס' ביצה סותרים זה את זה דבביצה ס"ל דאין איסור בהנחתן בי"ט ובשבת ס"ל דהוי כלי שמלאכתו לאיסור כנ"ל אלא דהמ"א האמת כותב דגם התוס' במנחות מצי סברי דאין איסור בהנחתן בשבת ומ"מ לרב אפי' בחצר אסור למ"ד לאו ז"ת דחיישינן שמא ישכח ויצא בהן לר"ה כדחייש רב בשאר תכשיטי' והיינו משום דלמ"ד לאו ז"ת א"צ למשמש בהן כל שעה ושפיר א"ל שמא ישכח ויצא לרה"ר. וע' בסנהדרין ריש דף סח ע"א כו' ר"ל דבזה יובן דברי רש"י בסנהדרין תניא כשחלה ר"א כו' ואותו יום ערב שבת היה נכנס הורקנס בנו לחלוץ תפילין של ר"א גער בו ויצא בנזיפה כו' איך מניחין איסור סקילה (דהיינו הדלקת נר בשבת וכדומה) ועוסקים באיסור שבות ופרש"י רס"ל שבת לאו ז"ת ואסור להניחן שמא יצא בהן לר"ה עכ"ל. ולכאורה אפי' ס"ל דשבת ז"ת מ"מ אסור לצאת בהן דהא מוקמינן מתני' דלא יצא בתפילין כו' לכ"ע בין כמ"ד שבת ז"ת בין כמ"ד לאו ז"ת כנ"ל וע"פ דברי התוס' דמנחו' הנ"ל א"ש דהתוס' שם בסנהדרין כ' וז"ל אע"ג דר"א לא היה זז ממקום אחד קרי ליה איסור שבות:

דכל שאסרו חכמים לצאת בו לר"ה אסור לצאת בו בחצר ה"ה אפי' יושב במקום אחד אסור עכ"ל. והיינו כרב דלא כר"ע בר ששון:

אולם הלא בתפילין מודה רב כמ"ש התוס' כיון דחייב למשמש בהן ל"ל שמא ישכח ויצא בהם לר"ה לכן כתב רש"י דס"ל שבת לאו ז"ת ואינו חייב למשמש בהן וא"ש לרב דאפי' בחצר אסור שמא ישכח ויצא בהן לר"ה וה"ה יושב במ"א אסור וא"ש:

ומ"מ הוי ככלי כו' ר"ל ודאי לדעת הזוהר דהמניחן בשבת חייב מיתה ודאי הוי ככלי שמלאכתו לאיסור ולא הותר כי אם לצורך גופו ומקומו כמו שופר אלא אפי' לגמרא דידן כיון דקי"ל שבת לאו ז"ת הוי ככלי שמלאכתו לאיסור דס"ד כיון דאין איסור בהנחתן מצד עצמו אלא משום גזרה שמא יצא מ"מ מיקרי מלאכתו להיתר כיון דמצד עצמות התפילין אין איסור בהנחתן ע"ז כ' מ"א דליתא אלא מלאכתו נקרא לאיסור:

וכ"מ בתוס' שבת דף מ"ו דאי' התם נר שהדליקו בו נפט דמסריח מ"מ מותר לטלטלו משום דחזי לכסות בו כלי ופריך א"כ כל צרורות שבחצר יהיה מותר לטלטל דגם הם ראוים לכסות בהם כלים ומשני דוקא כלי נפט דאיכא תורת כלי עליו מהני סבר' חזי לכסות בו את הכלי אבל צרורות דליכא עליהם תורת כלי ל"מ מאי דחזין לכסות בו את הכלי דתניא השירים והנזמים והטבעות ה"ה ככל הכלים הנטלי' בחצר ואמר עולא מ"ט הואיל ותורת כלי עליהן וכ' התוס' דעולא דייק דע"כ ברייתא ס"ל כרב דאפי' בחצר אסור מדקתני ה"ה כו' הנטלים בחצר משמע דוקא טלטול מותר ולא הקשו א"כ הו"ל ככלי שמלאכתו לאיסור דשרי נצורך גופו או מקומו ולכן הוצרך עולא לומר משום דאיכא תורת כלי עליו עכת"ד הרי דכתבו התוס' דאותן תכשיטים שאסור לצאת בהן בחצר שמא תשכח ותצא בהן לר"ה נקראים כלי שמלאכתו לאיסור וה"ה תפילין:

וע"ס ש"ג סעיף ח"י ר"ל דלהפוסקים שם כרב ענני בר ששון דכל מה שאסור לצאת בו לר"ה מכל מקום בחצר מותר. ואם כן תפילין נמי בחצר מותר (חוץ מדעת הזוהר) ואם כן ודאי מותר לטלטלו דה"ל ככלי שמלאכתו להיתר: