מחצית השקל על אורח חיים שה:יא

(ס"ק יא) צער כו' וא"ת מ"ש מסל כו' דרשב"א לשיטתיה דס"ל ביטול כלי מהיכנו אפי' למקצת שבת כמ"ש מ"א בשמו לעיל סי' רס"ה וא"כ קשי' ליה ממה שכופין הסל לפני האפרוחים שיעלו וירדו וכ"ז שהאפרוחים על הסל אסור לטלטל הסל והוי ביטול כ"מ למקצת שבת עד שירדו ושם ל"ל משום צער ב"ח דהא ליכא צער לאפרוחים אפי' לא יכפה הסל אע"כ ביטול כ"מ למקצת שבת מותר והא גם כאן לא הוי רק ביטול כ"מ למקצ' שבת דהא אחר שתעלה הבהמה שוב יכול להעלות גם הכרים וכסתות:

י"ל דהתם כו' ר"ל דסל לפני האפרוחים עם האי דכרים וכסתות דהכא הם רחוקים זה מזה מקצה אל קצה דבסל לפני האפרוחים אפי' למקצת שבת לא הוי ביטול כ"מ הואיל ובידו להפריחו כל עת שירצה משא"כ בכרים וכסתות דהוי ספק ביטול כלי מהיכנו לכל השבת דשמא לא תעלה הבהמה מיד ויהי' צריך להניח שם הכרים כל היום שמא תעלה אח"ז:

ורמב"ם ס"ל פ' ך"ה מהלכות שבת דלא כרשב"א אלא דבכרים הוי ביטול כ"מ לכל השבת דאפילו תעלה הבהמה ויעלה גם הכרים מ"מ אין ראוי' להשתמש בהם כל השבת דהא הם לחים ממימי הבור:

ונ"ל דוקא בכרים וכסתות ר"ל לטעם הרמב"ם דוקא בכרים וכסתות שעשוים לשכיבה. וכ"ז שהם לחים אין ראי' לשכיבה:

וכ"מ סי' ש"א שכ' שם סעיף מ"ה מי שנשרו כליו במים הולך בהן כו' משמע שראוי ללבישה אע"ג שהן לחים:

וסי' ש"ב סעי' א' שכ' רמ"א שאסור לנער בגד שנשר במים והיינו דוקא כשמקפיד עליו ללבשו בלי ניעור כו' משמע דלובשו כשהוא לח ע"י הנשירה. משמע אע"ג דאיכא צער ב"ח והיינו מדסתם לאסור משמע אפי' ל"ל כרים וכסתות להניח תחתיהן מ"מ אסור וע"ש בלשון הרמב"ם:

דאין לנו לדמות כו' ר"ל אע"ג דמשום צער ב"ח התירו שבות דמבטל כ"מ מ"מ להעלותה ולהתיר טלטול מוקצה בידים לא התירו משום צער ב"ח: