מחצית השקל על אורח חיים שג:יא

(ס"ק יא) לא תחזיר כו' וכמ"ש סי' שכ"ח לענין רטיה שנפלה ע"ג כלים דשרי להחזירה:

ובאמת לדידהו כו' דבעירובי' דף ק"ב ע"ב ת"ר רטיה שפירשה (במדינה) מע"ג מכה מחזירים אותה רי"א דוקא הוחלקה למטה דוחקה למעלה כו' אבל אם נפלה לגמרי לא יחזירנה וכתבו התוס' ד"ה מחזירין כו' פי' בקו' גזרה שמא ימרח אבל לשחיקת סממני' ל"ל כיון דמאתמול הוי עלויי' וקשה דבפ' במה אשה אמר אשה יוצא' בפלפל כו' ואם נפל לא תחזור ואמאי כיון דכבר הוי עלויי' (ר"ל דהאי בפלפל ל"ל למיחוש למירוח רק לשחיקת סממני') וי"ל דהתם טעמא לפי שנראה כמו שמתכוין להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"י פי' לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין כו' עכ"ל התוס'. ואמרי' שם בתר הכי אר"י א"ש הלכה כר"י אר"ח ל"ש אלא שפרשה ע"ג כלי אבל ע"ג קרקע ד"ה אסור. אמר מר בר"א הוי קאמינא קמיה דאבא ונפל ע"ג כלי והחזירה ושאלתיו כיון דלר"י אפי' ע"ג כלי אסור ופסק ר"י א"ש כר"י א"כ למה החזירו והשיב ר"א לא ס"ל ר"ל הא דר"ח פרש"י דס"ל לר"א דפליגי ע"ג קרקע אבל על גבי כלי מודה ר"י דשרי והקשה התוס' ד"ה רטיה כו' וא"ת מ"ש דאמר גבי פלפל כו' לא יחזיר וי"ל דהך פלפל מיירי שנפל ע"ג קרקע כו' עכ"ל מזה הביא התוי"ט ראיה דגם פלפל אם נפל ע"ג כלי מותר להחזיר ומ"א דחה דהתוס' לא כתבו להתיר בפלפל בנפל ע"ג כלי אלא לשיטת הר"י דס"ל דגם בפלפל האיסור משום שחיקת סממני' כמו ברטיה אבל לרש"י והרא"ש דס"ל דבדבר שהי' עליו מע"ש ל"ל לשחיקת סממני' וע"כ טעם איסור בפלפל הוא שנראה כמכוין להוציא י"ל דאפי' נפל ע"ג כלי אסור בפלפל וכ' ע"ז בס' ת"ש וז"ל ולא ידענא מהיכי פסיקי ליה דלטעם זה אין לחלק דהא עיקר הטעם גבי רטיה משום דהוי מלתא דלא שכיח ול"ג בי' רבנן כדפרש"י בעירובין א"כ גם לטעם זה איכא למימר הכי דמ"ש וכה"ג כ' מהרש"א שם בעירובין עכ"ל ת"ש ולענ"ד הדין עם מ"א בשלמא לפי' ר"י דגם אם היה כבר עליו א"ל משום שחיקת סממנים ולפי זה בין בפלפל ובין ברטיה איכא גזרת שחיקת סממנים כתבו התוס' שפיר אם הותר בנפל על גבי כלי ברטי' אע"ג דאיכא תרתי לריעותא די"ל משום שחיקת סממנים וגם א"ל שמא ימרח ואפ"ה מותר ע"ג כלי כ"ש בפלפל דל"ל לשמא ימרח וליכא כ"א חשש שחיקת סממנים דהיכי דנפל ע"ג כלי דלא גזרינן אבל לפרש"י והרא"ש דאיסור רטיה ואיסור פלפל כל חד טעמא לחוד אין ללמוד היתר דנפל ע"ג כלי מרטי' ומ"ש בס' ת"ש דטעם ההיתר ברטי' משום דלא שכיח ל"ג בי' רבנן. ה"ה דמה"ט אין לגזור הגזרה דגבי פלפל לענ"ד דמ"ש בשם רש"י דלא שכיח. אין ר"ל דלא שכיח שיפול על הכלי אלא לא שכיח שיפול מן המכה כיון דהאדם צריך לרטיה נזהר שלא תפול מעל המכה. וראיה לזה דרש"י שם כ' על תחלת ברייתא הנ"ל דקתני רטיה שפרש' מחזירי' כו' דמלת' דלא שכיח הוא ול"ג בה רבנן ועל מאי דאמר ר"א לא שמיע לי' כ' רש"י וז"ל ל"ש הא דר"ח דאנא ס"ל דכי פליג ר"י בנפלה ע"ג קרקע אבל בנפל' ע"ג כלי מודה דהוי כהוחלק' בעלמא עכ"ל. הרי דהיתר בנפל ע"ג כלי לא נתן רש"י הטעם משום דלא שכיח אלא דהוי כהוחלקה והאי טעמא דבבריי' דאמר ת"ק מחזירים מפרש רש"י כמסקנת ר"א דפליגי דוקא בנפלה עג"ק אבל על גבי כלי מודה ר"י. א"כ ת"ק דאמר מחזירין ר"ל אפי' נפלה על גבי קרקע. לזה הוצרך רש"י לטעם דלא שכיח דכה"ג ל"ל דהוי כהוחלק'. אלא משום דלא שכיח שיפול מן המכה משא"כ במ"ש רש"י בד"ה לא שמיע לי' כו' דמפרש טעמי' דר"י דמודה בנפל ע"ג כלי לא מצי רש"י לפרש משום דהוי מלתא דלא שכיח. דהיינו שיפול מעל המכה דא"כ גם בנפל על גבי קרקע ה"ל להתיר לכן הוצרך ליתן טעם דהוי כהוחלקה וזה לא שייך בנפל על גבי קרקע ומה"ט מ"א וכן בס' ת"ש גופי' לקמן בסי' שכ"ח נתנו טעם שמותר להחזי' בנפל על גבי כלי משום דהוי כהוחלק. ולפ"ז דברי מ"א נכונים דלרש"י והרא"ש בפלפל אפי' נפל על גבי כלי אסור דדוקא ברטיה דליכא למגזר כ"א משום אותו אדם שהיתה הרטיה ע"ג מכתו שמא ימרח או ישחק סמנים וזה ל"ג כ"א בנותן לכתחלה רטיה ע"ג מכתו או בנפל' לגמרי עג"ק. משא"כ בהוחלקה כיון דעדיין הרטי' קצת מונחת ע"ג המכה לא חששו וס"ל לרב אשי דה"ה בנפל' ע"ג כלי דומה כאלו לא נפלה לגמרי אלא הוחלק' ולכן לא גזרי' אפי' לר"י משא"כ בפלפל דהטעם משו' דנרא' כמתכוין להוציא ואתי להתיר הוצאה. ע"כ אין החשש מצד האשה הנושאת הפלפל דהא היא ידעה שלא נתכוונ' להוציא כ"א מחשש אחרים הרואים. א"כ מה בכך שנפל ע"ג כלי ניהו דכה"ג אינו כמניח פלפל לכתחלה מ"מ שמא א' לא יראה הנפיל' כי האש' תשהה מעט אחר הנפיל' ע"ג כלי ולא תחזירנ' מיד לפיה ובינתיי' יבא אחר ויראה שהיא נותנת הפלפל מן הכלי לפיה. והרוא' יסבור שתחל' מע"ש הפלפל מונח ע"ג כלי ועכשיו תחלת הנתינ' לתוך פיה ומערמת להוציא לכן אפי' נפלה ע"ג כלי אסור וא"ש:

וכ"כ התו' בשבת פ"ו. ר"ל דשם לא הביאו כ"א כפרש"י והרא"ש ולא הביאו כלל פי' הר"י פורת. א"כ נראה דפי' זה עיקר בעיניהם ממילא אפי' ע"ג כלי אסור: