מחצית השקל על אורח חיים רצב:א

(ס"ק א) ואני כו' כיון דאין קורין בתורה. והוא ע"פ מ"ש הטור טעם אמירת ואני כו' הוא ע"פ המדרש שאמר דהמע"ה אתה ה' ראה מה בין בני ישראל לאו"ה או"ה אוכלים ושותים והולכים ופוחזים אבל ישראל אע"פ שאכלו ושתו בשבת מ"מ ואני כו' וע"ז כ' דביו"ט שאין קורין בתורה אין אומרים ואני כו' דלא שייך טעם המדרש. והקשה לבוש דהא לא נזכר בפסוק קריא' התורה כ"א תפלה והא גם בי"ט מתפללים במנחה וע"ש מ"ש הובא בב"ח ודחה תירוצו וב"ח כתב ליישב דעת רצון דכתיב בהאי קרא ר"ל אותו עת שהוא עת רצון לפני ה' אז הוא מתפלל אע"פ שאכל ושתה ובשעת מתן תורה הי' עת רצון גמור לפני ה' שזכה כל או"א מישראל לנבואה פא"פ ונתבסם העולם לכן כל עת שאנו קורין בתורה מתעורר שוב מעין אותו עת רצון שהי' במ"ת. לכן בשבת שקורין בתורה ואיכא עת רצון א"ש אמירת ואני כו' ור"ל ואני תפלתי כו' לא כיתר או"ה אלא אע"פ שאכלתי מ"מ ואני תפלתי. לכן בעת רצון שיהיה עכשיו בשעת קריאת התורה ראוי שתענינו. משא"כ בי"ט שאין קורין בתורה וליכא עת רצון אין שייך לומר ואני תפלתי כו' עת רצון כו':

וא"כ אפשר דבמקום כו' אף על גב דאותו יום קוראים בתורה מ"מ א"א כיון דהם אין קורין. ואפשר אפילו באותו צבור בבית הכנסת קורין בתורה אם מתפללים בעשרה בלי ספר תורה אין לו' ואני כו' דלגבייהו דאין קוראים אפשר דליכא עת רצון:

שאין הכל מודים כו' דפסחים דס"ח ע"ב ס"ל לר"א בי"ט או כולו לה' דהיינו שיכול ללמוד כל היום ולא יאכל כלל. או כולו לכם ור"י ס"ל חציה לה' וחציה לכם לאכילה ומסיק שם דבשבת לכ"ע אפי' לר"א בעי' נמי לכם ר"ל צ"ל חציה לכם לכן בשבת דהאכילה ודאי חיובא מצד הדין ואכלנו ואעפ"כ מתפללים ראוי לו' ואני כו' משא"כ בי"ט דלר"א א"צ לאכול כלל אע"פ שאכלנו אין שבח כ"כ במה שאכלנו ומתפללים ולפי טעם זה בשבת אפי' במקום דליכא ס"ת מ"מ אומרים ואני כו' דהא לא תליא כלל בקריאת ס"ת ועיין בסעיף קטן שאח"ז: