מחצית השקל על אורח חיים רעו:יא

(ס"ק יא) רק כו' כוונתו כו' ר"ל מה שצ"ל דכאן הטעם הואיל וגם הגוי צ"ל וגם מה שציין הש"ך לעיין בסי' רע"ט הוא דקשיא להש"ך דבסי' רע"ט לא התיר לטלטל נר שכבה ע"י גוי אלא משום שהמנהג כן אם כן ה"ל כאלו התנה לטלטלה אחר שכבה וכאן מתיר טלטול הנר ע"י גוי אפילו כשהוא דולק באין תנאי ולזה תירץ הש"ך דשאני הכא הואיל וגם הגוי צ"ל אף על גב דלא סמכינן על סברא זו לצוות לגוי לעשות מלאכה דאורייתא להדליק הנר מכל מקום לענין איסור טלטול דרבנן סמכי' עליה:

עמ"ש אבל בהג"מ כו' דשם בהג"מ מבואר דלא כהש"ך דאין טעם היתר כאן משום שגם הגוי צ"ל וא"כ הדר' קושית הש"ך לדוכת'. לכן כתב מ"א ועיין מ"ש שם סי' רע"ט ליישב קושית הש"ך:

ושרי בטלטול מ"ה. כמ"ש סי' שי"א. וכיון דאיבעי ישראל כו' כן הוכיח ר"ת במס' שבת דף קכ"ב בתוס' ד"ה משקה כו' דקתני התם גוי שמילא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל ואם היה מכירו אסור דחיישי' שמא ירבה בשבילו ודייק ר"ת מדקתני בהמתו ולא קתני שותה ישראל אע"כ דוקא בהמתו אסור במכירה דא"א לישראל להשקות' בהיתר אבל ישראל עצמו מותר דהא אפשר לישראל לשתות בהיתר אם היה מטפס ועול' מטפס ויורד בתוך הבור והיה שותה בבור משא"כ בהמה דא"א להוריר' לתוך הבור ולהוציא המים מתוך הבור א"א לישראל בהיתר דהבור רה"י וחוצה לה ר"ה ומזה מוכח דהיכי דאפשר לישראל לעשות בהיתר אע"ג שעשה הגוי בשביל ישראל באיסור מותר ליהנות וה"ה הכא. משמע שר"ת התיר בכ"ע ר"ל אפי' אין הגוי צריך לו דדוקא הר"ש מבנבור"ק נקט האי התיר' דהגוי צ"ל אבל ר"ת לא הזכיר מזה דהגוי צ"ל וסגי ליה בטעם זה דהישראל היה אפשר לו בהיתר ועסי' שכ"ה סעיף יו"ד הבי' רמ"א דעת ר"ת הנ"ל בשם יש מקילים ואע"ג דשם לא הותר לכתחלה לצוות לגוי כה"ג אלא בשעת הדחק צ"ל דוקא התם דניהו דעיקר הדבר יכול ישראל לעשות בהיתר דהיינו לשתות מים וכן לקמן סי' שכ"ה לשתות השכר מ"מ היינו דוקא שם במקום המים תוך הבור וכן לקמן השכר שם במקום מכירתו אבל להביאו לכאן א"א בהיתר אבל הכא עדיף דיכול להביא הנר עד מקום שמביאו הגוי ע"י טלטול מן הצד ולכן אפי' לכתחל' מותר כאן אפי' שלא בשעת הדחק וא"כ כדי ליישב קושיא צ"ל כמ"ש מ"א סי' רע"ט ע"ש:

וצ"ע על רש"י כו' ע"ש במהרש"א שגם הוא הרגיש בזה. דהוי בסיס כו' דנר שמן ופתילה שלשתן נעשו בסיס לדבר האסור דהיינו השלהבת: