מחצית השקל על אורח חיים רעד:ב

(ס"ק ב ) מצוה כו' וב"ח כ' כו' דבגמ' אמרי' דר"ז בצע אכול' שרותא. ופרש"י אע"ג דבחול אין לבצוע פרוסה יותר מכביצה מ"מ בשבת משום חיבוב מצוה היה בוצע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעוד' ולא מחזי כרעבתנות' דמה"ט בחול אין לבצוע:

יותר מכביצה דהכל יודעים דעוש' כן משום חיבוב מצוה כן פסק בש"ע אבל הרשב"א פי' שפרס וחתך שני לחמי' וחלק א' למסובים והסכים הב"ח עם הרשב"א. וזהו טעם רש"ל שהביא מ"א בס"ק שלפני זה. ועמ"ש שם סי' רע"א כצ"ל והוא בסעיף ג' שם:

כ' הרא"ש כו' אמאי דאמר אביי כי הוינן בי מר (היינו רבה) ושמעו ממנו קירוש אמר ליה רבה טעימו מירי פה דלמא אדאזלית' לבי אושפיז' מיעקר שרגא (יכבה הנר ולא יאכלו בלי נר ולא יקדשו) ובקידוש דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במ"ס לכן יטעמו מעט ויצאו בקידוש דהכא דאז ה"ל קידוש במ"ס ועז"כ הרא"ש על מה שלא היו אוכלים כו'. ועיין סי' רצ"א דשם כ"כ רמ"א דאם לא אכל בליל' ישלימנו ביום. וכ"מ סי' רע"א ס"ו כו' דהרי"ף כ' אם גמר סעודתו וקידש עליו היום יברך בהמ"ז ואח"כ יקרש. והקש' הרא"ש דל"ל לברך בהמ"ז דע"כ אחר הקירוש צריך שוב לאכול כדי שיהיה קידוש במ"ס ואם כן מה לי לברך בהמ"ז יפרוס מפה ויקדש ויגמור סעודתו ודוחק דסבירא ליה להרי"ף דסעוד' שאכל בחול יוצא ידי קידוש במקום סעודה ע"ש. והר"ן כ' באמת שזהו דעת הרי"ף דסעוד' שאכל בחול עולה במקום סעורה שצריכ' לקירוש ע"ש מ"מ תיקשי הא צריך בליל' להשלים ג' סעודות וזה ודאי אין סברא דאותו סעוד' שאכל בחול יעלה לג' סעודות של שבת ניהו רעי"ז מיקרי שקידש במ"ס דהא דבעי' קידוש במ"ס הוא מהכתוב וקראת לשבת עונג. ודרשי' במקום עונג (דהיינו סעודה) תהי' קריאה (דהיינו קידוש) והא לא כתיב במקום עונג שבת כ"א עונג סתם א"כ י"ל דגם סעודת חול משוי ליה לקידוש במ"ס והיינו במקום עונג תהי קריאה אבל אין סברא כלל שבסעודת חול יצטרף להשלים ג' סעודת של שבת וע"כ צ"ל דסעודת ליל' ישלים ביום:

ומ"מ צריך לשתות כו' כיון דעכ"פ צריך לקדש בלילה ואין קידוש אלא במ"ס ולכן כתב דצריך לשתות יין דיוצא בה לגאונים ידי קידוש במ"ס כמ"ש סי' רע"ג סעיף י' ושיעור היין שישתה ע"ש במ"א ס"ק י"ב:

לעולם יסדר כו' אע"ג דהש"ס אינו מדבר מחיוב אכיל' כ"א לו' דאע"ג דא"צ אלא לכזית לא יאכלנו דרך עראי כ"א דרך קבע וסידור ועז"א לעולם יסדר כו' דהיינו פרוסת מפה ונרות דולקות וכל עניני סעוד' וכמ"ש ט"ז סי' שי"ן מ"מ דיוקא דמ"א א"ש כיון דחיוב סעודת ע"ש וסעודת מוצאי שבת בלשון א' נאמרו. וגם דינם שוה לענין קביעות וסידור סעודה מסתמא גם בזה שוין דאין החיוב כ"כ האכילה בערב שבת כמו במוצאי שבת. ואע"ג דע"כ אין שוין דהא בערב שבת אם לא אכל בלילה צריך להשלימה ביום וסעודת מוצאי שבת אם לא עשאה מוצאי שבת א"צ תשלומין ז"א דעכ"פ שלש סעודת חייב לאכול בשבת כדילפי' בשבת דקי"ח מדכתיב בפ' המן ג"פ היום בסעודות שבת מ"מ בקרא אינו מבואר זמן ג' הסעודות ואפשר לאכול שלשתן ביום דהא רבי חדקא דס"ל ד' סעודת חייב לאכול סבירא ליה דהני ג' היום היינו מלבד סעודה ליל שבת וג"פ היום דכתיבי ר"ל ביום ואפי' לרבנן דס"ל ג"פ היום ר"ל עם סעודת ליל שבת היינו דסגי בסעודת ליל שבת ושנים ביום אבל מ"מ אם לא אכל בלילה להשלימה ביום שפיר דמי והחכמים קבעו סעודה א' מג' סעודות יהיה בלילה דהכי עדיף טפי שיאכל כל סעודה לתיאבון או טעם אחר וניהו דממ"ש לעולם יסדר כו' משמע דהאכילה בלילה אינה חיוב גמור מ"מ כדי לקיים דרשה דג' היום צריך להשלימה ביום משא"כ במ"ש דליכא קרא דצריך לאכילה א"צ השלמה. ואין סעודת ערב שבת ומ"ש שוין כ"א בתקנות חכמים שיאכלם בלילה:

ומ"מ יש להחמיר כו' כמ"ש סי' רמ"ט. והקשה בס' ת"ש שאני בסי' רמ"ט דרוצה לאכול בלילה לכן אסור לסעוד מבע"י כדי שיאכל בלילה לתיאבון ומ"מ אפשר דאם אין רוצה לאכול בלילה ולהשלימה ביום רשאי אפילו לכתחלה עכת"ד. ונלע"ד לק"מ דהא מבואר בסי' רמ"ט דאפי' סעודת מצוה אם אינה קבוע אסור לאכול בע"ש כדי שיאכל בלילה. וא"א דלכתחלה מותר שלא לאכול בלילה ולהשלימה ביום א"כ למה תדח' סעודת מצוה שבע"ש. שלא אפשר שלא יאכל בלילה לכתחלה וישלימה ביום והא דלא הקפיד רבה על אכילת הלילה דהא עכ"פ צריך לאכול בלילה לכתחלה. י"ל כיון דהאכילה איננה כ"א לכתחל' וקידוש חמור מיניה נקט ההקפדה על קידוש מילתא דחמיר טפי. ועוד דהא לא היה ודאי שיכבו הנרות באושפיזא דהא אמר דלמא מיעקרא לכו שרגא הרי נקט לשון ספק א"כ דוקא על קידוש דחמיר חש רבה לספק מה שאין כן האכילה דאין חיובא בלילה כ"א לכתחלה לא חש מספיקא. ובלבד שיקדש היום כמ"ש סי' רע"ג סעיף ה'. ר"ל שישתה יין כשיעור כדי שיצא ידי קידוש במקום סעודה וכמ"ש לעיל בסעיף קטן זה אמנם אם שכח לקדש בלילה יקדש ביום רק לא יאמר ויכלו וכמ"ש לעיל סי' רע"א סעיף א'. וע"ל סי רצ"א במ"א ס"ק ב':