מחצית השקל על אורח חיים רעד:א

(ס"ק א) התחתונה כו' דא"מ על המצות ואע"ג דע"פ הקבלה יש לבצוע על התחתונה. מ"מ הא כ' מ"א לעיל סי' כ"ה ס"ק ך' כ"מ שבעלי הקבלה והזוהר חולקים עם הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים עכ"ל:

ורש"ל נהג כו' עיין בס"ק שאח"ז:

ול"נ להכריע דבתחלה כו' דבזה יצא ידי שניהם. והט"ז כ' שיניח התחתונה קרובה אצלו יותר מן העליונה ובזה אם יבצע התחתונה אין בזה משום מעבירים ע"ה אדרב' התחתונה קרובה אליו:

המדקדקים נוהגים לרשום כו' הטעם נלע"ד דבחול צריך שיחתוך קודם שיתחיל לברך אלא שלא יפרידנו לגמרי כשיעור המפורש לעיל סי' קס"ז עד שיסיים הברכה. אבל עכ"פ העיקר צריך לחתוך קודם הברכה כדי שלא תהיה החתיכה הפסק בין ברכת המוציא לאכילה אלא דבשבת א"א לחתוך קודם שיתחיל לברך כדי שיהיה שלם לגמרי בשעת ברכה:

מ"מ המדקדקים נוהגים לרשום כו' דכל מה דאפשר למעט בהפסקה בין ברכה לאכילת המוציא עדיף. וע"י הרשימה א"צ להפסיק לאחר הברכה באיזה מקום ועד כמה יבצע כי כבר רשם קודם הברכה וחותך במקום הרשימה דלא כמנהג ההמונים שמסבבין בסכין סביב הלחם אבל אין רושמים ואינו ניכר שום רושם דמאי הועילו בזה ואין טעם לזה:

משמעות לשון המ"א לקמן סי' ר"פ דגם פת הבאה בכסנין יוצאים ידי לחם משנה שכ' ליישב קושי' הב"ז דמי שאוכל חולין עט"ק איך עשו ביום השבת. דע"כ היו טבולי יום ומטמאים הלחם שאוכלים ותי' מ"א לחד תירץ שהיו אוכלים פת שלא הוכשר וע"כ נילש במי פירות דאל"כ הלא הוכשר במי לישה וכ"כ מ"א סי' תר"ב וא"כ ה"ל פת הבאה בכסנין ואיך יצאו ידי לחם משנה אע"כ שיוצאים בו. וכ' בספר ת"ש הטעם דהא קייי"ל לעיל סי' קס"ז דאם קבע עליו (וכתב מ"א שם דאפי' לא קבע על פת הבאה בכסנין גרידא אלא בצירוף מה שמלפת עמו) צריך לברך המוציא ובהמ"ז א"כ כיון רמברך עליו המוציא ולוקחו לצורך סעודתו ה"ה קבע עליו ומקרי פת:

וכ' עור בספר ת"ש דמ"ש הט"ז לעיל סי' קס"ז דאין ליקח פת הבב"כ ללחם משנה מיירי שי"ל לחם א' שלם הנילש במים ולחם השני הוא פת הבב"כ ומצרפו עם לחם ראשון כדי שיהיה לו לחם משנה ובסעודתו ודאי יאכל מן הלחם שנילש במים וכה"ג הא לא קבע סעודתו על פת הבב"כ אז אין עליו תורת פת דהא מברך עליו במ"מ לכן כתב הט"ז דאין ליקח פת הבב"כ:

עוד הביא בשם תשובת שער אפרים ותשו' ה"ה ח"צ סי' ס"ב דעוגה שנשרפה לא אמרי' כל העומד לחתוך כחתוך דמי אלא מיקרי לחם שלם לענין לח"מ עוד כ' בשם מנחת יעקב בס"ס תורת השלמים דאם חסר מן הלחם א' ממ"ח שהוא שיעור חלת נחתום מ"מ נקרא שלם ואייתי ראיה מלקמן סי' שס"ו סעיף ו' דאע"ג דאין מערבים כ"א בלחם שלם מ"מ אם חסר א' ממ"ח מיקרי שלם ומערבים בו א"כ ה"ה ללחם משנה. ובא"ז סוף הש"ע חלק עליו דאין דומין זה לזה דוקא לענין עירוב דהטעם דבעי' שלם משום איבה שהאח' יאמר אני נתתי לחם שלם וזה נותן לחם חסר ולכן כשאינו חסר רק שיעור חלה ליכא איבה דיאמר שגם זה נתן לחם שלם ומה שחסר הוא שנטל ממנו חלתו אבל בשבת בעי' שלם משום חשיבות שפיר מיקרי חסר ובס' ת"ש החזיק ע"י ס' א"ז והסכים עמו דא"י לחם משנה אולם ראיתי בתשו' ה"ה ח"צ סי' ס"ב וז"ל ולענין דינא בלחם חסר לענין לח"מ. נראה לי דיש לדמותו להא דעירובי חצרות דתנן בה ככר שלם ולדעת הרא"ש עד כדי חלת נחתום כו' לא מהני חסרון אבל ביותר מא' ממ"ח ודאי מיקרי חסרון:

ולדעת ר"י בתו' אפי' בחסרון נמי לא מהני שלם ואם כן ה"ה לענין לחם משנה. ואף דהתם טעמא משום איבה. מכל מקום ר"י דדייק ליה מלישנא דמתני' דקתני ככר שלם וכל שחסר מעט לא מיקרי שלם ה"ה לענין לחם משנה עד כאן לשונו:

א"כ נחזי אנן לדעת הרא"ש דקי"ל כוותי' דס"ל דמותר לערב אם חסר א' ממ"ח ניהו דבזה י"ל דלא שייך איבה. מכל מקום תיקשי הא במתני' קתני ככר שלם וכדיוק' דר"י הנ"ל אע"כ צ"ל דהרא"ש סבירא ליה דזה מיקרי לחם שלם ואם כן ה"ה ללחם משנה וכדעת בעל מנחת יעקב הנ"ל:

עוד הביא בס' ת"ש מש"ל סימן קס"ח סעיף ב' דאם י"ל שני חצאים לחם יחברם יחד על ידי עץ בענין שיהיה נראה כאלו הוא לחם א' וגם בשבת יכול לעשות כן אך יזהר שלא יהיה העץ מוקצה ויוכל ליטלו ללחם משנה. עוד כתב בספר ת"ש וז"ל ומבואר בסימן קס"ח סעיף ג' דאם שני לחמי' נאפי' יחד ונחתכה מא' מהן טוב להפריש הפרוסה מן השלמה שלא יהיה נראית כפרוסה אף על גב שעכשיו הוא נראית יותר גדול' עכ"ל משמע מדבריו דכה"ג מותר ליטלו ללחם משנה דזה מיקרי שלם ואני נסתפק ושואל. דאפשר דבחול עדיף טפי להפריש הפרוס' דעל י"ז נראת כשלמ' אבל שיהיה באמת דין שלם לצורך לחם משנה לא שמענו ואפי' תאמר דהא איכא פלוגת' בגמ' אם י"ל פרוס' גדולה וככר קטן ושלם הי מינייהו עדיף ופסקינן לעיל כמ"ד שלם עדיף אפילו הוא קטן רק שיהיו ממין אחד. וא"א כשפורס הפרוסה מן השלמה כנ"ל עדיין מקרי פרוסה אלא שנראית כשלמה מה"ט דנראת כשלמ' כיון דעכ"פ אינה שלמה:

לא ה"ל לדחות מעלת גדול'. דאם מניח בה הפרוס' יהיה נראית יותר גדולה דלא מצינו בגמ' דמעלה שלם עדיף ממעלת גדולה כשהוא פרוסה אלא כשהקטן באמת שלם ממש. מ"מ אני מסתפ':

דדין זה שבסעיף קס"ח מקורו מת"ה בפסקי' סי' ק"ו. ומשמע לענ"ד דמיירי ששני הלחמים נדבקו דרך מקרה בתנור וכ"מ מלשון ש"ע שם. אבל כמו שעושים עכשיו שבשעת לישה עוש' כל לחם לבדה ואח"ז מדביקי' יחד בכוונה ונאפי' כן יחד כה"ג אפשר אם פורסים זה מזה אין א' מהם נקרא לחם שלם: