מחצית השקל על אורח חיים רעא:ט

(ס"ק ט) מברך כו' לפי שהקידוש היה הפסק. ר"ל תרתי בעי' חדא כיון שקידש היום נאסר לו לאכול הוי סילק וגמר לאותה סעודה והיה צריך לחזור ולברך גם בפה"ג אלא דזה לחוד אינו הפסק גמור ולכך אינו מברך בפה"ג אלא בצירוף שאח"ז מקדש ועשה מעשה הפסקה ברכת הקידוש לכן בצירוף שני הטעמים צ"ל המוציא אבל לענין היין ל"מ הקידוש הפסק דהא בכל פעם מפסיק בברכות קידוש בין בפה"ג לשתיה כ"כ הט"ז וגם הרב"י משמע דס"ל הכי ע"ש:

והע"ש הקשה מ"ש מתפלה כו' ר"ל דכאן הביא שני דיעות די"א דצריך לברך המוציא שהקידוש הוי הפסק ולעיל סי' קע"ח הביא בלי חולק דאם התפלל תוך הסעודה לא הוי הפסק:

נאסר עליו אכילה (פי' טעימה):

הוסיף מ"א תיבת טעימה כ"ה דלא תיקשי הא בתפלה קיי"ל אפי' ליכא שהות אחר סעודתו להתפלל דכה"ג ג"כ אסור לאכול קודם תפלה ואפ"ה אם התפלל תוך הסעודה לא הוי הפסק לכן כ' מ"א טעימה ר"ל דבתפלה עכ"פ טעימ' מותר משא"כ בקידוש אפי' טעימה אסור כמ"ש ס"ק יו"ד והוי סילוק יתר:

ולדעתו הל"ל על הרא"ש וטור ר"ל דעדיפא ה"ל להקשו' דעל הרב"י אין הקושיא חזקה כ"כ דעכ"פ הביא כאן שני דיעות אי צריך לברך ברכת המוציא אלא דקיי"ל דעה א' עיקר והדעה א' ס"ל דצ"ל המוציא ולעיל סי' קע"ח בתפלה פסק דא"צ לברך אבל על הרא"ש וטור קשה יותר דהם סתמו דצריך לברך המוציא ופסקו ג"כ האי דסי' קע"ח דתפלה לא הוי הפסק אע"כ צ"ל כמ"ש הרא"ש כנ"ל:

וי"א דס"ל ר"ל י"א שכ' הרב"י פה שאף כשמקדש על היין כו':

ואם מקדש על הפת כו' ופטור לכ"ע כו' ר"ל אפי' לדעה א' א"צ לברך המוציא דהא בשלא היה יושב בסעודה ומקדש על הפת מברך קודם קידוש ברכות המוציא תמורת בפה"ג א"כ כשיושב תוך הסעודה ומקדש א"צ לברך המוציא דהא כה"ג הפת דין יין יש לו דאכתי כשיש לו לברך המוציא לא עשה מעשה הפסק':