מחצית השקל על אורח חיים רעא:י

(ס"ק י) ואמרו כו' הקשה הראב"ד בפ"ד מהל' ברכות:

ותירץ הכ"מ כו' כשם שקובעת למעשר כו' והם דברי רב בפסחים דף ק"ה ע"א כשם שקובעת למעשר כך קובעת לקידוש (ר"ל דקי"ל אפי' דבר שנגמרה מלאכתו אם דעתו להוליכו לתוך הבית מותר לאכול מהן עראי. אך אחד מששה דברים קובעים דאפי' אכילת עראי אסור וכמבואר בביצה דף ל"ה ופסק' הרמב"ם פ"ב מהל' מעשר (ודברי רשב"ם בפסחים צ"ב) ואחד מהן הוא שבת דסעודת שבת חשיבא ואפי' ארעי דידה מקרי קבע והיא הדין דקובעת לקידוש ופי' הכ"מ דמיירי באמרו באו ונקדש אז קובעת לקידוש ואסור לאכול ולשתות וכ' ואע"ג דאמרי' בער"פ כיון שחשכה אפי' לא אמר באו ונקדש אסור באכילה התם מיירי בודאי חשיכה אבל בס"ח לא נאסר אא"כ אמרו באו ונקדש וע"ז אמרו כשם שקובעת למעשר כו' דהא אפי' בספק חשכה אין מעשרים את הודאי ה"ה דספק חשכה קובע דאסור לאכול אפי' עראי וכן לענין קידוש עכת"ד:

וצ"ע דבר"ס רצ"ט כו' מ"א אזיל לשיטתיה לקמן בסי' רצ"ט דעל מאי דאמר רב כשם שקובעת למעשר כו' כנ"ל מסיק הש"ס וה"מ לקידוש אבל להבדלה אינה קובעת וה"מ לאפסוקי דלא מפסי' אבל אתחולי לא מתחילין אפי' בהבדל' ונחלקו הרי"ף ורא"ש בפי' הסוגיא הרי"ף מפרש הא דאמרי' בהבדלה אינה קובעת וא"צ להפסיק היינו דוקא בספק חשיכה אבל ודאי חשכה אפי' להבדלה צריך להפסיק וע"ש ואייתו והרא"ש כ' ע"ז ואין דברים של טעם ורחוק לומד דשקלא וטריא דהש"ס דמפליג בין הפסקה דקידוש להבדלה כו' איירי בס"ח דוקא עכ"ל הרי מבואר מחלוקת הרי"ף והרא"ש דלהרי"ף בודאי חשכה אסור אפי' להבדלה צריך להפסיק ולהרא"ש א"צ להפסיק וכן הביא הרב"י מחלקותם ר"ס רצ"ט וז"ל והביא תחלה דעת הרא"ש וז"ל אסור לאכול כו' משתחשך עד שיבדיל אבל אם היה יושב ואוכל מבע"י וחשיכה לו א"צ להפסיק כו' וי"א (הוא דעת הרי"ף) דה"מ בספק חשיכה אבל ודאי חשיכה אפי' היה יושב ואוכל פורס מפה ומבדיל כו' עכ"ל ולכאורה משמע כי היכי דפליגי הרי"ף ורא"ש לענין הפסק' ה"ה פליגי לענין התחל' דמסיק הש"ס דאפי' בהבדל' לא מתחלינן דלהרי"ף דהסוגיא איירי בס"ח לענין הפסקה הוא הדין לענין התחלה מיירי אפי' בספק חשכה אסור אבל להרא"ש דהסוגיא מיירי דוקא בודאי חשיכה ה"ה לענין התחלה מיירי דוקא בודאי חשיכה אבל בספק חשיכה אפי' להתחיל מותר וכן פי' הט"ז ר"ס רצ"ט ע"ש וכן מורה פשטו' לשון ש"ע שם שכתב אסור לאכול כו' משתחשך כו' משמע דמיירי בודאי חשיכה דוקא לפי שהעתיק תחלה דעת הרא"ש ולדידי' אפי' להתחיל מותר בספק חשיכ'. ולפ"ז ליתא לדברי מ"א שכ' כאן וכאשר יתבאר אבל מ"א ר"ס רצ"ט כ' וז"ל אסור לאכול משתחשך אפי' בספק חשכה כו' עכ"ל הרי דס"ל אפי' להרא"ש דהוא דעה א' שם אפ"ה בספק חשיכה נמי אסור להתחיל והוכחת מ"א לענ"ד דהא להרי"ף דהסוגי' מיירי בס"ח ע"כ בהתחלה אסור' אפי' בס"ח דודאי חשיכה אפי' להפסיק צריך ואי איתא דלהרא"ש מותר להתחיל בס"ח ה"ל להרב"י להביא מחלוקת הרי"ף ורא"ש לענין התחלה כמו שהביא מחלקותם לענין הפסקה אע"כ צ"ל דהרב"י ס"ל דלענין התחל' אין מחלוקת ומודה הרא"ש להרי"ף דאפי' בספק חשיכ' אסור להתחיל וא"כ מ"ש בש"ע אסור לאכול כו' משתחשך הוא לאו דוקא וכמ"ש מ"א דאפי' בספק חשיכה אסור להתחיל וטעמו של הרב ב"י י"ל דהא הרא"ש לא דחה דעת הרי"ף כ"א שהוא דוחק דצ"ל דכל שקלא וטריא דהש"ס כו' מיירי בספק חשיכ' דוקא כנ"ל. ומזה נדאה דכוונות הרא"ש דראוי לומר הסוגיא מיירי בכל גווני הן בספק חשיכ' הן בודאי חשיכ' בכל ענין אין צריך להפסיק וא"כ ה"ה מאי דאמרי' אבל להתחיל אסור מיירי ג"כ בכל גווני הן בוודאי חשכה והן בספק חשכה בכל ענין התחלה אסורה וא"כ לענין התחלה לא פליגי הרי"ף ורא"ש. וגם להרא"ש אפי' ספק חשכה אסור להתחיל וכמ"ש מ"א שם א"כ לפ"ד מ"א דלהרא"ש דהוא עיקר לדעת המחבר דהא הביאו תחל' בר"ס רצ"ט הסוגי' מיירי בכל גווני הן בס"ח הן בודאי חשכ'. וא"כ מאי דאמרי' שם לענין קידוש דקובעת מיירי אפי' בס"ח ג"כ צריך להפסיק וא"כ הדרא קושית הראב"ד לדוכתי' ל"ל לאמיר' דהא אפי' בספק חשיכה שבת קובע' ולא על הכ"מ תלונות מ"א דהא הכ"מ ס"ל דהא דאמרי' שבת קובעת מיירי נמי באמרו בא ונקדש אבל בלי אמירה באמת אינה קובעת בספק חשכה אלא קושית מ"א על דברי הש"ע שהעתיק פה דברי הרמב"ם דבעי' דוקא אמיר' וקשיא גם כן קושי' הראב"ד דהא אפי' בלי אמירה אסור כמ"ש ס"ד ובש"ע ל"ל כתי' הכ"מ דהכא מיירי בספק חשיכ' ולכך בעי' אמירה דהא בר"ס רצ"ט לא הוזכר כלל מאמיר' משמע דהסוגי' מיירי אפי' בלי אמירה ואפ"ה מוכח דבקידוש אפי' בספק חשיכ' צריך להפסיק ולכן כ' מ"א דבש"ע צ"ל ליישב קושי' הראב"ד דע"י אמירה אפי' ודאי יום צריך להפסיק:

צריכים לחזור נדפס בטעות והוא ס"ק חדש:

ומ"מ נ"ל כו' דהא לא אסחי דעתייהו מיניה דהא אמרו באו ונקדש הרי דעתם לשתות מכוס קידוש. אע"פ שבב"י משמע קצת דצריך לברך הוא על מ"ש בש"ע סעיף ד' דלכ"ע א"צ לברך על היין אבל הטור כ' די"א דגם על היין צריך לברך וכ"כ רי"ו והקשה הרב"י דלא מצינו מאן דס"ל דעל היין צריך לברך וכ' אחר כך וז"ל ומיהו לדברי הרמב"ם שאכתוב בסמוך (והן דברי הרמב"ם שהוא בסעיף זה שנים שהיו שותים כו') אפשר לומר שצריך לברך כו' ולפ"ז מ"ש רבינו שי"א שמברך בפה"ג הוא דעת הרמב"ם עכ"ל הרב"י:

והא הטור מיירי שי"א שיברך בפה"ג על כוס קידוש דמינה מיירי בסעיף ז' והרמב"ם כ' אם רצה לחזור ולשתות שתיית רשות צריכים לחזור ולברך ע"כ דהרב"י ס"ל דלהרמב"ם אפי' על כוס קידוש צ"ל ומיניה סבירא ליה להרב"י כיון דלהרמב"ם באמרו באו ונקדש צריך לברך על כוס קידוש אפי' בספק חשיכה דכן מיירי לדברי הכ"מ ה"ה בלי אמירה אם הוא ודאי חשיכה דבהא מיירי בסעיף ד' ג"כ צריך לברך. עכ"פ מוכח מדברי הרב"י דס"ל דלהרמב"ם כאן אפי' על כוס קידוש צריך לברך ומ"ש מ"א משמע קצת אע"פ שלכאורה הדבר מוכרח להרב"י הוא משום דהרב"י כ"כ דרך אפשר שהרי כ' ומיהו לדברי הרמב"ם כו' אפשר לומר כו' הרי דלא החליט הדבר. אולי מה"ט דשמא על כוס קידוש מודה הרמב"ם דא"צ לברך (גם י"ל דנסתפק אולי יש לחלק בין אמירה בס' חשיכה לבלי אמירה בוודאי חשיכה) גם י"ל דהרב"י לא כ"כ אלא ליישב דברי הטור ורי"ו דהם היו מפרשים כן דברי הרמב"ם. אבל הרב"י אליבא דנפשיה ג"כ ס"ל כמ"ש מ"א דעל כוס קידוש מודה הרמב"ם דאין צריך לברך:

והע"ש כ' דבאמירה כו' דאם כן למה כ' הרמב"ם כו' זה קשה גם להרב ב"י הנ"ל דגם הוא ס"ל דלהרמב"ם צ"ל על כוס קידוש אלא דהרב בית יוסף לא החליט הדבר לא דקדק מג"א כ"כ מדבריו. וגם הכ"מ לא הוי צריך כו' ר"ל קושיא זו כעין את"ל. אם תרצה ליישב קושיא א' דבאמת כן מבואר בלשון הרמב"ם במ"ש נאסר להם לשתות עד שיקדשו כו' ומדסתם פה עד שיקדשו ודאי כוונתו כסדר כל קידוש דמברך תחלה בפה"ג. ומ"ש אח"ז ואם רצו כו' אע"ג דאתי' בק"ו מכוס קידוש צ"ל דזו ואצ"ל זו קתני. מ"מ כיון דמבואר בלשון הרמב"ם דגם על כוס קידוש צ"ל תו לא קשיא קושית הראב"ד ל"ל אמירה אפי' בלי אמירה אסורים. דטובא קמ"ל דע"י האמירה אפי' על כוס קידוש צריכים לברך. וא"ל אפי' לדעת מג"א דא"צ לברך על כוס קידוש מ"מ אשמועינן קידוש באמירה דאם רצו לשתות שתיית הרשות צריכים לברך דה"ל כאלו אמרו הב לן ונברך משא"כ בלי אמירה א"צ לברך דהא אפי' על היין שלאחר הקידוש כ' מ"א בס"ק ח' דאצ"ל מכ"ש על יין שלפני קידוש מ"מ זה נראה דדוחק קצת דנקט ברישא אמרו באו ונקדש משום סיפא אבל לפ"ד ע"ש קשה דהא איצטריך לומר באו ונקדש משום רישא דצ"ל על כוס קידוש. אולם אין זה קושיא על הע"ש דהא כתב הרב"י בספרו ב"י ליישב הטור ס"ל דלהרמב"ם אפי' על כוס קידוש צ"ל כשאמרו באו ונקדש וה"ה בלא אמירה כשהוא ודאי חשכה להרמב"ם צריך לברך על כוס קידוש. ולזה נתכוין הטור במ"ש בסעיף ד' די"א דצ"ל על היין כנ"ל וא"כ הדרא קושית הראב"ד לדוכתי' דהא אפי' בלי אמירה צ"ל גם על כוס קידוש והוצרך בכ"מ לחלק בין ודאי חשכה לס"ח אלא המ"א האמת כ' דלדעת הע"ש דגם על כוס קידוש צ"ל באמרו באו ונקדש ואנן קי"ל בלי אמירה א"צ לברך על כוס קידוש נתיישב קושית הראב"ד וא"צ לתי' הכ"מ: