מחצית השקל על אורח חיים רעא:כד

(ס"ק כד) שופך כו' דכוס ש"ח וכו' וא"כ הכא טועם מכוס הראשון כו' והא דתניא התם הנכנס לביתו במ"ש ואין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומברך עליו בהמ"ז ומשלשל הבדלה וכל ברכותיה אחריו על אותו כוס ואמרינן ש"מ תמניא ותרתי מינייהו המברך צריך שיטעום וש"מ טעמו פגמו דאי א"צ לטעום לא ה"ל להתיר לאכול קודם הבדלה אלא להבדיל תחלה עליו ולא יטעום ממנו ויניחנו לבה"מ אלא ודאי צריך לטעום אך מה בכך דהוי ס"ד מאי דקתני ואין לו אלא כוס א' היינו שאין לו שיעור שני כוסות אבל מ"מ יותר מרביעי' אחד י"ל דדוחק בעיניו שיהי' לו שיעור מצומצם וא"כ אכתי קשה יבדיל תחלה ויטעום ממנו והמותר רביעית יניח לברכת המזון אלא ע"כ טעמו פגמו ואסור לברך עליו ברכת המזון ור"א דחי דלעולם טעמו לא פגמו אלא הב"ע דליכא כ"א שיעור מצומצם ואם יטעום ממנו בשעת הבדלה לא ישאר לו כשיעור לכוס ברכת המזון וכתבו התוס' ומיהו קשה ה"מ טעמו כו' אכתי תיקשי ליה אמאי לא טעים ליה בידים או בכלי אחר כדאמר בא"ד דרמינן לב"ש דא"ל בהמ"ז טעונ' כוס והתנן בא להם יין לאחר המזון בית שמאי אומרים מברך על היין ואח"כ על המזון ומשצי דמברך על היין קודם ברכת המזון וטעים מיניה ומניח המותר לכוס ברכת המזון דמיירי שהוא קצת יותר מרביעית ופריך והא כיון דטעמו פגמו ומשני דטעים ליה בידים ותי' התוס' וז"ל וי"ל בכוס חובה כגון הבדלה ובה"מז וקידוש צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית כו' אבל בברכות דלא מיירי בכוס חובה אפשר לתקן ע"י דטעים ליה בידי' עכ"ל התוס' מבואר כמ"ש מ"א אולם העולם מקשים וכן נדפס כעת בס' אליה רבה דאכתי קשיא גם לפי תירוץ התוס' הא מצי לשפוך מעט מהכוס לידו או לכלי אחר ויטעום מכוס שיש בו דביעית ויתקנו אח"כ ע"י מעט ששפך לידו או לכוס אחר כמו שכ' מ"א עוד הקשה ניהו דאשתמיט להרב"י דברי התוס' מ"מ היכי יתיישב להרב"י קושית התוס' הנ"ל ולענ"ד י"ל לקושיא אח' דהא דמהני תיקון לכוס פגום הם דברי הירושלמי והרב ב"י לעיל סי' קפ"ב הביא דברי המרדכי שכ' דהצרפתים אין סומכים ע"ד ירושלמי הנ"ל דס"ל דל"מ תיקון. א"כ י"ל אע"ג דאנן קי"ל כהירושלמי מ"מ א"ש דהא למסקנת ר"א דמיירי דליכא כ"א דביעית מצומצם לק"מ כ"א למאי דס"ד מעיקרא דהוא יותר מרביעית ודייק מיני' טעמו פגמו א"כ י"ל לפי אותו ס"ד באמת הוי ס"ל דמוכח מהאי ברייתא דלא כהירושלמי אלא דל"מ תיקון לפגם והא דלא קאמר ש"מ תשעה דאין מועיל תיקון לכוס פגום ולטעמיך אמאי לא חשיב תשעה דכוס חובה צ"ל מכוס שיש בו רביעית ע"כ צ"ל דזה פשיטא ליה ה"ה די"ל דזה ג"כ פשיטא ליה דל"מ תיקון ולא ידע מהאי דירושלמי וגם מה שהקשה איך יתיישב להרב"י קו' התו' י"ל דמודה הרב"י דלפי מאי דס"ד ש"מ טעמו פגמו דהוי ס"ל דיש בו יותר מרביעית ע"כ דס"ל דכוס חובה צריך לטעום מכוס שיש בו רביעית אבל למסקנא דאין בו אלא שיעור מצומצם דאין הכרח נשאר סברא חיצונה דאינו צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית אבל התוס' ע"כ ס"ל דגם למסקנא נשאר הדין דצ"ל מכוס שי"ב רביעית דאלת"ה הל"ל בתירוצי' וי"ל דהוי ס"ד בכוס חובה כו' ומדלא כתבו הוי ס"ד משמע דהדין כן באמת. ועוד אי ס"ד דלפי אמת אין צריך לברך מכוס שיש בו רביעית לאיזה צורך הוצרכו לסיים אבל בברכות דלא מיירי בכוס חובה כו' ת"ל דבברכות אזיל למסקנ' דהכא אלא על כרחך צ"ל דהתוס' ס"ל דגם לפי האמת הדין כן דצ"ל מכוס שיש בו רביעית ומ"מ אין זה מספיק ליישב דעת הרב"י דהא הלכה רווחת דין או סברא המוכח דס"ל דהמקשן ס"ל כן אף דלתרצן אין הדבר מוכרח מ"מ כ"ז דלא מצינו להדיא דהתרצן חולק נשאר סברת המקשן. לפ"ז בשלמא מ"ש ליישב קושי' א' דמאן דאמר ש"מ תמניא הוי סבירא ליה דלא כהירושלמי מ"מ קי"ל כירושלמי כיון דלר"א דמוקי לה בשיעור מצומצם ואין ראיה דהש"ס דידן חולק אם כן מה"ת נשוה פלוגתא בין תלמוד דידן לירושלמי טפי י"ל דגם בתלמוד דידן ס"ל דמהני תיקון אבל בהא שכתבתי ליישב דעת הרב"י דמאן דאמר ש"מ תמני' על כרחך ס"ל דצריך לשתות מכוס שי"ב רביעית ניהו דלר"א אין הכרח דס"ל כן מ"מ מנ"ל לעשות מחלוקת בין מ"ד ש"מ תמניא ובין ר"א בדבר זה אי בעינן שישתה מכוס רביעית אח"ז עיינתי בספר ת"ש וראיתי שרוב דברי מכוונים למה שכתב הוא ע"ש: