מחצית השקל על אורח חיים כז:ב

(ס"ק ב) בראש העצם פי' בחצי העצם. ר"ל מדסיים אבל לא בחצי עצם הסמוך לשחי. משמע דחצי עצם הסמוך לקובדו כלו כשר: ובל' הגמ' זו קבור'. ר"ל דהגמ' דורש ידך זו קיבור'. ופי' התו' שהוא ל' קיבוץ כמו קבורי דאהיני. שפירושו קבוצת תמרים וכן כאן פי' קבוצת בשר. והיינו בשר התופח משמע אבל לא כל חצי הזרוע:

וצ"ע למה כתבו בסעיף ז' כן צ"ל ר"ל דהרב"י בספרו ב"ה דחה דברי הסמ"ק הנ"ל שמכשיר חצי העצם (כי הגה' רמ"א הלז נובע מסמ"ק) ובסעי' ז' כ' כי העצם הסמוך לב"ה מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין והם כדברי הסמ"ק ודבר זה הניח המ"א בקו'. והוא כעין תו' תוך דבריו מוקף בשני חצאי לבנה כדרכו של מ"א. אולם כוונת מ"א לישב דברי הסמ"ק ממה שהקשה עליו הרב"י שהוא נגד הגמ' שאמר' זו קיבור' הנ"ל ועז"כ המ"א לכן נ"ל דאף הסמ"ק כו'. אלא שבא למעט כו'. ר"ל במ"ש רמ"א והוא ל' הסמ"ק אבל לא בחצי עצם כו'. אין הכונה למעט חצי עצם הסמוך לבית השחי דהא אפי' חצי עצם הסמוך לקובד"ו אינו כשר כ"א במקום התופח. כ"ש חצי עצם הסמוך לב"ה. אלא בא למעט במ"ש אבל לא בחצי עצם. ר"ל חצי בשר התופח שהוא סמוך לבית השחי. אלא דוקא בבשר התופח של צד הקובד"ו ואפשר לבשר התופח קורא חצי עצם כי היא מתפשט כמעט כל אורך חצי עצם הסמוך לקובד"ו: