מחצית השקל על אורח חיים רנד:טו

(ס"ק טו) פניו כו' לאשר דברי מ"א בס"ק זה ובס"ק שאח"ז צ"ב הרב' לכן אעתיק דברי הש"ס והמצטרך מהפוסקים תנן דף י"ח אין נותנים פת לתוך התנור עם חשכ' ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה רא"א כדי שיקרמו התחתון שלה ונסתפק הש"ס איז' צד מצריך ר"א שיקרום ומייתי הש"ס ברייתא דקתני בהדיא רא"א כדי שיקרום פנים המדובקים בתנור ופי' רש"י שזה חומרא שפנים שכלפי האור ממהר לקרום וכתב התוס' א"כ לפ"ז ת"ק מקיל ומ"ש כדי שיקרמו פניה היינו איזה פנים שיהי' אבל התוס' הוכיחו מן הירוש' דאדרב' פנים המדובקים בתנור ממהרים לקרום ור"א להקל אתי והטור כתב וז"ל אין נותנים פת בתנור ולא חררה ע"ג גחלים כו' אלא כדי שיקרמו פניה הדבוקים בתנור או פנים שכנגד האש עכ"ל וכתב ע"ז הרב"י אחר שהעתיק דברי הש"ס כנ"ל ופירש"י דפנים המדובקים בתנור מאחר לקרום וא"כ ר"א לחומרא ולא העתיק פי' התוס' כלל אח"ז כ' וכתב הר"ן דהלכה כר"א וכ"כ ה"ה בפ"ג שהוא דעת הרמב"ם אף על פי שבפי' המשנה פסק דלא כר"א א"ל דהדר בי' כו' גם רבינו פסק כר"א ומ"ש עד שיקרמו פניה המדובקים בתנור קאי על הפת ופנים שכנגד האש קאי אחררה עכ"ל ופשט הדברים משמען דהרב"י סבירא ליה דהרמב"ם וטור ור"ן כולהו בחדא שיטה קיימו ופסקו כר"א דבעינן פנים המדובקים בתנור וזה חומרא כפירש"י ומסתמא גם פה בש"ע הכי ס"ל כי מה"ת נימא שחזר בו בש"ע באין הכרע דהא העתיק בש"ע לשון הטור אלא שביארו יותר מפני הטועים שהטור העתיק פת וחררה בחד בבא והרב"י חלקן וביאר להדיא דבפנים המדובקים כתב גבי פת ובחררה כתב פנים שכנגד האש ומ"א כתב להיפך שכתב וז"ל פנים כו' נ"ל דס"ל דזהו יותר בקל נקרם כו' והיינו כפי' התוס' דר"א מקיל ופסק כר"א וע"פ פי' זה הניח בצ"ע על רמ"א בס"ק שאח"ז. דרמ"א דס"ל דבעינן קרימת שני הצדדים ה"ל לכתוב בלשון י"א כיון דהמחבר ס"ל דבחד צד סגי ואדרבא הא משמעות ב"י בספרו הארוך דבעי' קרימת שני צדדים ומסתמא גם בש"ע ס"ל הכי כיון דהעתיק לשון הטור כנ"ל ולק"מ על רמ"א וכן תמה בס' ת"ש ולענ"ד י"ל דודאי ל' הרב"י ודבריו שבספרו הארוך מורים דס"ל להרב"י דהטור ס"ל כפירש"י דפנים המדובקים הוא חומר' ובעינן שיהיה שני הפנים נקרמים ולכך לא הביא הרב"י כ"א פרש"י והשמיט לגמרי פי' התוס' אלא שהכל תפסו על הטור לפ"ז למה בפת בעי' שיקרום פנים המדובקים שהוא חומרא ובחררה סגי בפנים שכנגד האש שהוא קולא וכמ"ש מ"א דרך פשיטות וחלק הלבוש חררה שהיא דקה ונוח לאפות סגי בפנים שכנגד האש וכעין זה תי' בספר דרישה ועדיין קשה מנ"ל לטור לחדש דין מה שאין לו ראי' מן הש"ס אדרבא במשנה משמע דפת וחררה דיניהם שוה וצריך יישוב א"כ יותר קשה על הרב"י דמפרש דברי הטור דס"ל כפירש"י דפנים המדובקים הוי חומרא ומזה נולד קושיא הנ"ל דמ"ש מחררה ה"ל לפרש דהטור מפרש כפי' התוס' דפנים המדובקים הוי קולא ולק"מ מחררה וכאשר יתבאר א"כ צ"ל דהרב"י מדחזי שהטור סתם דבריו ולא פי' אי כפרש"י דבפנים המדובקים הוי חומרא אי כפי' התוס' דפנים המדובקים הוי קולא ולכן אזיל הרב"י להחמיר ופי' דברי הטור כפירש"י ולא הביא כלל פי' התוס' וא"כ קשיא למ"א א"כ בש"ע דבא לברר דבריו א"א לומר דס"ל כפירש"י ה"ל לבאר דבריו דפנים המדובקים הוי חומרא דהא בספרו הארוך הוצרך לבאר דפנים המדובקים הוי חומרא ולכך הוי ס"ל למ"א דהרב"י בש"ע חזר בו באמת וס"ל כפי' התו' וגם בזה חזר בו ופי' גם דברי הטור כפי' התוס' לא הוצרך הרב"י לבאר כי כן מורין פשטן של הדברים דא"א דפנים המדובקים הוי חומר' תיקשי מחרר' למה סגי בפנים שכנגד האש דהוי קולא א"ו דגם בפת סגי בצד שקל לקרום כמו בחרר' וע"כ צ"ל דבפנים המדובקים הוי קול' כפי' התוס' וכן י"ל דברי הטור וא"כ מוכח דהרב"י ס"ל בחד צד שיקרום סגי וא"ש. ולכן סיים מ"א וכ' ולכן גבי חרר' נמי סגי כו' ר"ל דהשתא לפי שיטת מ"א א"ש קושיית הראשוני' למה קיל חררה מפת ומה"ט הוצרך הרב"י לפרש דפנים המדובקי' הוי קיל דממיל' ידעי' לה מחרר' כנ"ל:

ועיין ברמזים ותמצ' שדעת הטור כת"ק כו ר"ל שלא העתיק כ"א דברי ת"ק אין צולין כו' אלא כדי שיקרמו פני' והשמיט דברי ר"א וזה ג"כ ראיה לפי' מ"א בטור דמפרש כפי' התוס' דר"א מקיל דא"א דר"א מחמיר א"כ הטור שכ' שיקרום פנים המדובקים ע"כ כר"א ס"ל ובעי שיקרמו שני הפנים א"כ סותר א"ע לדינא עם מ"ש ברמזים דשם סתם וכ' עד שיקרמו פניה משמע בחד צד ואיזה צד שיהיה סגי חדא דאי ס"ל כפירש"י דר"א להחמיר ע"כ בא להקל הת"ק וס"ל בחד צד שיקרום סגי והרמזים (היינו קיצור פסקי הרא"ש) העתיקו לשון הת"ק ע"כ גם הוא ס"ל דבחד צד סגי ובחבורו הטור יהיה ס"ל דבעי' שני צדדים ויהי' סותר א"ע לדינא ואפילו את"ל דלדינא אינו חולק בטור עם מ"ש ברמזים אלא בפירושא דשמעת' ובזה אין דוחק כ"כ והיינו בטור ס"ל כפירש"י דר"א מחמיר ופסק כוותיה ובעי' שני צדדים וברמזים היה מפרש כפי' התוס' דר"א מקיל ואם כן ת"ק מחמיר והעתיק לשון הת"ק ואם כן לדינא שוה עם מ"ש בטור מ"מ אם דעת רמזים להחמיר לא ה"ל לסתו' דבריו ולפרשן דבעינן תרווייהו דהא הש"ס מסתפק בזה לר"א וכן לת"ק א"ו דדעת הרמזים דבחד צד סגי:

והיינו דס"ל ברמזים כפי רש"י דר"א להחמיר וממילא ת"ק להקל והעתיק דברי ת"ק ובזה לא קשי' דה"ל לפרש דבחד צד סגי דשמא יטע' אדם לו' דבעינן שני צדדים והיינו להחמיר מה בכך אם יטע' אדם הלא לא יצא חורב' אדרבא יחמיר יותר מן הדין דוקא איפכא קשיא אי דעת הרמזי' להחמי' ה"ל לפרש שלא יטע' ויקל ויאמר בחד צד סגי לכן ניחא למ"א לו' דבטור ס"ל כפי' התוספות דר"א להקל והעתיק לשון ר"א להקל ולא הוצרך לפרש דסמך דנשמע דהולכים להקל מחררה דהולכים בה להקל וברמזים ס"ל כפירש"י והעתיק דברי ת"ק דבא להקל לשיטת רש"י וכמ"ש התוס' לפירוש רש"י דת"ק להקל בא וא"כ אין מחולק בטור עם הרמזים לדינא כ"א בפי' הסוגיא:

וכ"ד הרמב"ם ניהו דפסק כר"א כמ"ש ה"ה מ"מ י"ל דס"ל כפי' התוספות דר"א להקל בא ופסק כוותייהו: