מחצית השקל על אורח חיים רנב:ה

(ס"ק ה) להחמיר כו' דאכתי לא קנאו והטעם משום מחלוקת הפוסקים אי בגוי משיכה קונה או כסף ואפשר המרדכי ס"ל עיקר דבגוי משיכה דוקא קונה ולא כסף וכיון שעדיין לא הוציאו מבית ישראל אפי' ישראל לא קנה דמשיכ' ברשות המוכר לא קנה כדאית' בח"מ אבל ייחד לו מקום הוי אותו מקום כחצרו וקנה לו חצרו. אלא מ"מ לא הבנתי כיון דחצר משום שליחות אתרבי וקי"ל אין שליחות לגוי וכבר עמדתי בזה בהל' פסח סי' תמ"ח ע"ש:

ומשום הוצאה ליכא. ר"ל שיחשדוהו שציוהו להוציאו:

דהא קיי"ל פשט העני ידו לפני' עם כלי בידו בשבת ונתן הכלי לתוך ידו של בעה"ב העני חייב דעביד עקיר' מר"ה שעומד שם והנחה תוך ידו של בע"ה שעומד ברה"י ועשה כל מלאכות ההכנסה אבל בעה"ב פטור ומותר אפי' לכתחלה הכי אמרינן ריש מסכת שבת אע"ג דאיכא מראית עין שיחשדו לבעה"ב שצוהו לעני להכניס א"ו דלא חיישינן לזה:

רק גבי חמץ וכתב שם מרדכי דגבי חמץ הוא גזרת הכתוב דשכירות קניא כדאמרינן פ"ק דפסחים דף ו' ע"א דכתיב לא ימצא ע"ש. ועמ"ש סי' רמ"ו כצ"ל:

וגם חמץ כו' ניהו דקי"ל בחמץ דשכירות קניא ולר"ת ישראל המקבל אחריות חמצו של גוי והחמץ בבית גוי לא עבר ישראל על לא יראה וה"ה בשכירות אבל מאי דס"ל לר"ת אפי' חמץ של גוי בבית ישראל וייחד לו מקום וישראל מקבל אחריות מותר בזה לא קי"ל כר"ת ודוקא בשכירה ממש וע"ש במ"א ר"ס ת"מ. גם בסי' שמ"ז קי"ל לאיסור בזה דוחה ראיית המרדכי דלא חיישינן למראית עין שיאמרו ישראל ציוהו להוציאו ודתנן גבי עני דבעה"ב פטור ומותר כנ"ל וס"ל למרדכי דפטור ומותר לגמרי ע"ז דחה מ"א בלא"ה הקפה שם הרא"ש למה יהיה פטור ומותר הא איכא משום לפני עור כו' ואפי' במקום דליכא משום דלפני עור מ"מ לא גרע מקטן אוכל נבלות שב"ד מצוי' להפרישו ולכן פירש הרא"ש דגם בעה"ב עביד עכ"פ איסורא ומאי דאמרינן פטור ומותר היינו מצד איסור הוצאה אבל איסורא דלפני עור איכא וה"ה די"ל כן לדחות ראיות מרדכי דלעולם חיישינן למראית עין דיאמרו שישראל צוהו וגם גבי פשט העני איכא איסורא לבעל הבית משום מראית עין והא דאמר פטור ומותר מצד איסור גוף הכנסה:

וא"כ אין לסמוך להקל ר"ל דמרדכי כ' דיש להחמיר משמע דמדינא שרי ויש מקום להקל אבל לפי דברי מ"א יש איסור מדינא ואין להקל כי אם בעיר מוקפת חומה והגוי דר בעיר וכמ"ש מ"א ס"ק ד':