מחצית השקל על אורח חיים רנא:א

(ס"ק א) העושה כו' בני בישן. בפסחים דף נ' ע"ב שאלו לר"י אם מותרים לילך בע"ש מצור לצידון ופרש"י שם שהי' יום שוק בצידון בע"ש הואיל ואבותיהם היו עשירים ולא היו צריכים לאותו יום השוק החמירו על עצמם אבל בניהם היו צריכים לו כי לא היו עשירים אם צריכים להחמיר כמנהג אבותיהם. ובשבת דף י"ט ע"א איתא ת"ר אין מפליגים בספינ' פחות מג' ימים קודם שבת כו' ומצור לצידון אפי' בע"ש מותר וכ' רש"י וז"ל ומצור לצידון אינו אלא מהלך יום א' ובע"ש היה שם יום השוק כדאמרי' בפסחים פ' מ"ש עכ"ל וע"כ מ"ש רש"י דמצור לצידון הוא מהלך יום אחד לאו דוקא דאי ס"ד דוקא א"כ כשהולך שמה בע"ש בצפרא אינו מגיע לשם כ"א לעת ערב סמוך ללילה וכיון דיום השוק הי' בע"ש א"כ מה ימרצהו הליכתו שמה בע"ש דהא א"א להגיע שם עד הלילה וכבר יום השוק כבר הלך לו אע"כ צ"ל דמ"ש רש"י דמצור לצידון הוא מהלך יום אחד ל"ד אלא רוב היום ורובו ככולו ואכתי תקשי א"א דגם פרקמטיא דין מלאכה יש לה ובזמן דנאסר במלאכ' נאסר גם בפרקמטיא עדיין לא הי' להם תכלית בהליכת' לצידון ל"מ לדעת אומרים דזמן מנחה גדולה נאסר במלאכה והוא בשש ומחצ' וכיון דעכ"פ לא הגיע לצידון עד שעבר רוב היום וכבר הגיע זמן מנחה גדול' וכבר נאסר במלאכ' ופרקמטיא ואפי' למ"ד מנחה קטנה שהוא בט' ומחצה מ"מ משום זמן מיעוט שבין מנחה גדולה לבין מ"ק אינו מפסיק לטרוח לבא לשוק לצידון ועוד דע"כ מ"ש רש"י דהוא מהלך יום א' הוא ל"ד כמ"ש אלא ר"ל רוב היום משום אותו חצי שעה ששהה בדרך דהיינו עד שש ומחצה שהוא זמן מנחה גדול' אע"ג דהוי יותר חצי שעה מחצי היום והוי רוב היום מש"ה לא הוי קרי ליה רש"י מהלך יום אחד א"ו שצ"ל שהי' על הדרך עכ"פ איזה שעות אחר שעבר חצי היום וא"כ טרם יבאו שמה יגיע זמן מנחה קטנה או ישאר זמן מועט עד מנחה קטנה ומה בצע בהליכתם כיון דלא נשאר להם לעסוק בפרקמטיא אלא זמן מועט אלא ע"כ אפי' בזמן שאסור במלאכה מ"מ פרקמטיא מותר:

וכ"מ ספ"ב דשבת כו' לבטל העיר וחניותי'. ולפי הבנת העולם דמ"א מביא ראיה מדתני שם שש תקיעות תוקעים בע"ש תקיע' א' לבטל העם ממלאכ' שבשדה שני' לבטל העיר וחניותי' הרי מתקיע' א' כבר נאסרו במלאכ' ועדיין היו החניות פתוחים עד תקיע' ב' ולכן תפסו עליו בס' א"ר וס' ת"ש וס' ח"מ דאדרבא מביא ראי' לחובתו דהא פרש"י דשני לבטל העיר ממלאכ' וכמ"ש מ"א סק"ד ואדרב' המלאכ' וביטול חנויות זמנם שוה מתקיע' ב' ואילך ותקיע' א' היתה לבטל את העם שבשדות וע"ש במס' שבת הטעם למה הוצרך עם שבשדות להקדים לבטל ממלאכ' ואני בענ"ד איננו מבין כן דלפי הבנתם ה"ל להביא גם הא דתקיע' א' היה לבטל העם דמזה עיקר ראיית מ"א דאע"פ שכבר הוצרכו לבטל ממלאכ' בתקיע' א' מ"מ הותרו בפרקמטיא עד תקיעה ב' וזה גרם להם שהם הבינו שפרקמטיא וחנות הכל הוא ענין א' אבל לענ"ד הם דברים נפרדים דפרקמטיא היינו מכיר' בצנעא וחנות היינו שהחנות פתוחה ומוכר בפרהסיא וע' לקמן סי' תקל"ט לענין חה"מ שיש חילוק בזה גם עיין בהלכות אבילות וא"כ מ"ש מ"א דפרקמטיא מותרת ר"ל בצנעא והחנות סגור' ולזה הביא ראיה ממ"ש תקיע' ב' לבטל העיר וחניותי' דהיינו שיסגרו החניות וכ"ה שם בשבת וז"ל ו' תקיעות כו' תקיע' א' כו' ועדיין חניות פתוחים כו' התחילו לתקוע תקיעה ב' כו' וננעלו החניות הרי דבתקיע' שניה לא נתחייבו אלא לנעול החניות אבל לאסור פרקמטיא דהיינו אפי' בצנעא לא שמענו וא"א דגם פרקמטיא אסור' ה"ל להש"ס לומר כן דבתקיע' שניה נאסר' פרקמטיא וממילא כ"ש נעילת החנות א"ו דפרקמטיא שרי אפי' לאחר תקיע' ב' שכבר נאסרו במלאכ':