מחצית השקל על אורח חיים רמו:ח

(ס"ק ח) שאדם. כ"א לענין אונאה. דאמרי' בב"מ דף מ"ז כיון דכתיב וכי תמכרו ממכר כו' אל תונו כו' דתיבת ממכר מיותר ואתי לרבות גם שכירות דמיקרי ממכר לענין אונא' ויש ג"כ בשכירות דין אונאה אבל לא לענין שאר דברים דלא הוי ממכר ולכן פה אף ע"ג שהשכירה לגוי מ"מ מקרי בהמת ישראל:

דבח"מ סי' ר"ס כ' דאם שכר בית ודר בו בשותפות עם המשכיר ובא מציאה תוך הבית כגון צבי שבור זכו בו שניהם השוכר והמשכיר דמיקרי חצר של שניהם וזכה החצר לשניהם הרי אפי' כשגם המשכיר דר שם מ"מ מיקרי גם חצר של שוכר וכ"ש הכא דהגוי לבדו שכר' דתהי' נקרא בהמת גוי:

וזה ג"כ הנאה ר"ל שיקנה לו החצר ואמרי' שכל הנאות של החצר שכר וקנה ממנו אבל גוף החצר לא קנה כלל וה"ה הכא גוף הבהמה לא קנה הגוי כלל ונקראת בהמת ישראל ומצווה על שביתתה:

וע"ש סי' שי"ג שהקש' סמ"ע דברי הש"ע אהדדי שבסי' שי"ג כתב הזבל שבחצר מבהמות דעלמא שאורחים נתאכסנו שם בחצר ה"ה של משכיר דהאורחים ודאי הפקרוהו וזכה החצר למשכיר והוא היפך ממ"ש בסי' ר"ס וש"ך שם יישבו:

ואם ישראל שכר כו' קניא לחומרא הג"א. וז"ל הג"א ר' אפרים בר"י כ' שאם ישראל שכר בית מגוי אסור לישראל להניח ע"ז בתוכו (משום שלא תביא תועבה אל תוך ביתך) וכן אם שכר בהמה וחמר אחריה בשבת חייב חטאת דשכירות קונה קצת (משמע דס"ל הא דאמרי סוף שבת המחמר אחר בהמתו בשבת חייב מ"ש בהמתו הוא דוקא דאלו אחר בהמת חבירו לא מחייב וכן העתיק הרמב"ם פ' כ' מהל' שבת אחר בהמתו דהא רבינו אפרים לא מחייב במחמר בשכר בהמה אלא משום דשכירות קניא קצת וה"ל בהמתו אבל הר"ן בפ"ק דע"ז דף ט"ו הוכיח דאפי' בבהמת חברו שייך דין מחמר ואין חילוק לענין מחמר בין בהמתו לבהמת חברו ע"ש) ואין נראה. מ"מ הואיל ונפיק מפומיה דגאון טוב ליזהר מח"ז עכ"ל הג"א. ובס' ת"ש כ' ע"ד מ"א וז"ל ולא העתיק יפה דשם בהג"א לא כ אלא טוב ליזהר וכ"כ רמ"א בי"ד על שמו בסי' קנ"א לענין ע"ז ע"ש עכ"ל ספר ת"ש ור"ל דהא"ז לא החמיר מדינא כ"א מצד חומרא בעלמא וא"כ נסתלקה קושית מ"א מישראל ששכר פרה מכהן אבל לענ"ד אין קושית מ"א על הא"ז כ"א על רבינו אפרים דלדידיה ע"כ מדינא שכירות קונה קצת דהא מחייב חטאת במחמר אחריה ומ"ש מ"א דשכירות קונה לחומרא ר"ל קונה קצת כמ"ש ר"א וכיון דלא קני לגמרי ודאי לקולא לא אמרי' דקנה ורמ"א ביו"ד פסק כהא"ז ולא כרבינו אפרים:

ובתוס' דע"ז דף ט"ו כו' דהש"ס הוכיח שם דשכירות לא קניא מדתנן ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה וכהן ששכר פרה מישראל אף ע"פ שמזונתיה על הכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה ודייק הש"ס מסיפא א"א דשכירות קניא כששכר כהן מישראל אמאי אינה מאכילה כרשיני תרומה הא הוי בהמת כהן והקשו התוס' דה"ל לדייק כן מרישא ישראל ששכר כו' וא"א דשכירות קניא אמאי ישראל מאכילה כרשיני תרומה דהא ישראל קניא והוי בהמת ישראל ותי' דרישא מיירי שמזונותיה על הכהן בעל הפרה וא"כ י"ל דשכירות קניא ואפ"ה ברישא מאכילה כ"ת דאין זה שכירות גמורה כיון דמזונותיה על המשכיר הכהן כן פי' מהרש"א דבריהם ובזה מיישב מ"א קושייתו על הר"א ניהו דשכירות קניא לחומרא מ"מ ברישא ישראל מאכילה כ"ת דלא הוי שכירות גמורה:

ממ"נ דאי שכירות לא קניא א"כ עדיין מקרי בהמת גוי הראשון דלא קנאה ישראל השוכר ואי שכירות קניא וקניא ישראל השוכר מ"מ כיון שהשכירה שוב לגוי א"כ גם גוי שני קנאה ומקרי בהמת גוי: