מחצית השקל על אורח חיים רמו:ב

(ס"ק ב) בע"ש דמחזי כשלוחו טעם זה כ' הרר"י לאפוקי מדעת התוס' שכתבו דאפי' בהבלע' כיון שתחלת השכירות היה סמוך לשבת נראה כשכר שבת. ולפ"ז אפי' בכלים שאין עושים בהם מלאכה אסור והרר"י הקש' לפ"ז מאי בין משכיר לגוי או לישראל דהא לפי טעם זה אפי' לישראל יהי' אסור להשכיר אפי' בהבלעה כשהוא בע"ש. ולכן כ' הרר"י הטעם דשכר שבת לא מקרי אפי' בע"ש כשהוא בהבלעה אלא דהאיסור הוא כשעוש' בה הגוי מלאכה בשבת והישראל נוטל שכירות מהגוי אפי' בהבלעה נראה שהגוי שלוחו של ישראל לעשות בו מלאכ' כדי שיתן לישראל השכירות כאשר יתבאר אבל ישראל מותר דהא ישראל לא יעשה בה מלאכה בשבת וכן אפי' לגוי בכלים שאין עושים בהם מלאכה שרי דל"ל שהוא שלוחו וגם בחנם מותר דגם בחנם ל"ל שהוא שלוחו של ישראל וכן בד' וה' מותר כיון שאין התחלת השכירות סמוך לשבת אינו נרא' כשלוחו וכתב טור דמה"ט א"ש הא דקי"ל בסי' רנ"ב כב"ה דנותנים עורות לעבדן וכלים לכובס ע"ש עם חשיכה ואפי' הגוי עושה בשבת דשא"ה דאין ישראל מרויח במה שעושה הגוי בשבת לא מחזי כשלוחו משא"כ הכא דישראל נהנה במה שעוש' בשבת דהא מקבל שכירות גם מיום השבת ואע"ג דהוא בהבלעה מ"מ הלא נודע אי לא היה מניח לגוי לעשות בשבת לא היה נותן לו שכירות כסך שנותו לו אם מניח לגוי לעשות גם בשבת: