מחצית השקל על אורח חיים רמה:ח

(ס"ק ח) להשכיר כו' נ"ל משום דהוי קשיא למ"א הא גבי מכם ומטבע לא שרינן אלא משום פסידא ואיך סתם רמ"א פה ומשמע דמותר בכל ענין וכן הקשה ט"ז ולכן כתב מ"א דמשכחת לה בין בשכירות ובין בקבולת דמותר אפילו שלא במקום פסידא ולכן סתם רמ"א ולא הזכיר פסידא וסמך עצמו אדלעיל והיינו בשכירות משכחת לה דמותר בלי פסידא בהתנה מעיקרא ובקבולת משכחת לה דמותר אפי' בלי פסידא דל"ל בקבולת ע"י שהתנה מעיקרא דבקבולת לא מהני תנאי דהא התירא דתנאי הוא ע"י שהתנ' שיום השבת יהי' לגוי א"כ אין ישראל חלק בתנור ביום השבת ובקבולת דהיינו מכל מאה דינר שיגב' יתן לגוי כך וכך אבל עיקר המכס נוטל הישראל ואיך אפשר לו' דאין לישראל חלק בשבת. דהא נוטל כל הריוח של שבת אלא משלם לגוי שכרו בקבולת לכן לא משכחת התירא כ"א כמ"ש מ"א במקום שאין עושי' בעצמן רק מי שהקמח והעיס' שלו הוא אופה ומסיק ובעלי תנור נוטלים שכר שאלת תנורם אלא דאכתי קשה בשכירות בלא התנה שכתב מ"א דאינו מותר אלא במקום פסידא אבל אי איכא פסידא ודאי מותר ואמאי והא אסור משום שכר שבת דל"מ פסידא וכמ"ש מ"א לעיל ס"ס רמ"ד ס"ק ח"י וכאן אין שייך תי' הרב"י דשם כמו שפי' מ"א דבריו דשאני מכס דמפסיד מכיסו וחשבינן כל יום בפ"ע דהא הכא מיירי בתנור דליכא הפסד מכיסו וגם תי' המ"א דשם אינו מוכר רק הורמנא דמלכא ל"ש כאו וצ"ל דכאן לא דיבר מ"א מענין שכר שבת כ"א מאיסור דהוי כמעמיד פועל זה מותר בלא התנ' במקום פסידא להתיר משום שכר שבת באמת צ"ל דמשכירו בהבלעה ואינו משכירו לשבתות לחוד וכמו שכ' מ"א גם למסקנת פירושו ומ"ש רמ"א כמו שנתבאר לעיל לענין מכם ומטבע ר"ל שני ההתירים המוזכרים לעיל גבי מכס ומטבע הם גם פה מותרים אבל מ"מ דין מטבע ומכם חלוק מהתנור דכאן אי לא התנה צ"ל שיהי' בהבלעה. אבל מלשון רמ"א משמע דבכ"ע שרי אפי' שלא במקום הפסד והדרא קושיא לדוכתי' הא במכס ומטבע בעינן דוקא במקום פסידא. וצ"ל דכיון כו' ולפ"ז צריך ג"כ לו' הא דכ' רמ"א כמ"ש לענין מכס ומטבע ר"ל שני ההתירים המבוארים במכס ומטבע הן שכירות הן קבלנות מותרים גם פה אך הא כדאיתא כו' דכאן בעי' דוקא בשכירות בהבלעה ובקבולת שלא ייחד יום השבת וגם מיירי שמי שהקמח והעיסה שלו הוא אופה ומסיק וא"כ עדיף ממטבע ומכס ולכן כ' רמ"א וכ"ש כאן:

בש"ע סעיף ו' אם אפו כו' ונתנו לו פת וכ' בספר א"ר ל"ד פת אלא המעשה כך היה: