מחצית השקל על אורח חיים רלו:א

כ' מ"א כ' בע"ב שיש להפסיק בין ברקיע כו' ר"ל שיש להמשיך תיבת כרצונו אדלעיל מיניה ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו. כדאמרי' סוף שבת אין מזל לישראל וכתבו התוספות דלפעמים ע"י זכות גדול משנה ה' המזל וכן מצינו שאמר הקב"ה לאברהם מאי דעתך דקאי צדק במערב אוקמי ליה במזרח. הרי דלפעמים הרצון לפניו יתברך לשדד המזלות והכוכבים ושייך שפיר שכרצונו הוא יתברך מסדרן ברקיע. אבל אי ממשיכים תיבת כרצונו אדלמטה כרצונו בורא יום ולילה לא יתכן דודאי יש ביכולתו לשנות יום לליל' או להיפך לילה ליום האו' לחרס ולא יזרח אבל כבר הבטיח הוא יתברך יום ולילה לא ישבותו כ"א על דרך המקרה כמו בחשך מצרים ואז לא היה בכל העולם כ"א במצרים וכן העמדת חמה למשה ויהושע וחזקיה היה רק ע"ד המקר'. משא"כ שידד מערכו' הכוכבים ודאי נעשה בכל דור לצדיקי הדורות והם מן הנסים הנסתרים:

י"ל שאנו מתפללים כו' והיה לע"ע יהיה אור. ור"ל ולאומים יכסה חושך והוי שפיר מעין החתימה המעריב ערבים דהיינו שיהיה ערב לאו"ה הוי דומיא דמעריב ערבים כל יום:

כ' ב"ח בסי' ס"ו וע"ש בט"ז:

דהאמרי' פרק ער"פ דף קי"ז ע"ב א"ר ק"ש והלל גאל ישראל דצלות' גואל ישראל דרחמי נינהי פירש"י דרחמי נינהו שאנו מתפללי' על העתיד עד כאן לשונו אבל דק"ש וכן הלל דליל פסח היא שבח על גאולת מצרים שעבר וסיים שם הב"ח וז"ל אלא צ"ל וגאלו בלא ו' (בין גימ"ל לאל"ף) דשפיר משמע על הגאולה שעברה עכ"ל:

מיהו בספ"ק דברכות דף י"ב ע"א אמר רבא ב"ח סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח שנא' להגיד בבקר חסדך כו' וכתב רש"י וז"ל שנא' ולהגיד בבקר חסדך וברכ' אמת ויציב כלה על חסד שעשה לאבותינו שהוציאם ממצרים וכו' וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפי' שיקיים לנו אמונתו והבטחתו לגאלנו מיד מלכים כו' עכ"ל. אכן התוס' שם כתבו וז"ל אחר שהעתיקו ל' רש"י כתבו הנ"ל וז"ל ובסוף ברכה חוזר לגאולה דפרעה כדי לסמוך לגאל ישראל עכ"ל הרי דהחתימה גם בערבית היא על העתיד וכ"כ הפרישה שהקשה על הטור דלעיל סי' ס"ו העתיק ל' רש"י הנ"ל ובסי' זה כתב דצ"ל גאל ישראל ולא גואל משום דקאי על הגאולה שעברה ותי' מסברא דנפשיה דס"ל אע"ג דהברכה מדברת מענין גאולה העתידה. מ"מ החתימה צ"ל על גאולה שעברה הובא בספר א"ר ע"ש:

(ס"ק א) צורך כו' וע"ס קס"ז סעיף ו' דמה שהוא צורך סעודה לא הוי הפסק בין נטיל' להמוציא. ה"ה מה שהוא צורך תפלה:

דלא כרש"ל שכתב כיון דהאידנ' קבלנו עלינו תפלת ערבית חובא אזדא לה טעם הרשב"א לכן אין להפסיק בהכרזה. והב"ח חולק דעיקר טעם הרשב"א מפני שהוא צורך תפלה וזה שייך גם לדידן ומ"ש הרשב"א דתפלת ערבית רשות אינו אלא סניף ואינו עיקר הטעם:

דוקא בר"ח שהוא דאורייתא ר"ל בר"ח אע"ג דקי"ל בערבית אם שכח יעלה ויבא אין מחזירין אותו מ"מ ר"ח גופי' דאורייתא. וכן ותן טל ומטר אע"ג דלאו דאורייתא מ"מ א"ל מעליותא דאם לא אמרו מחזירין אותו משא"כ חנוכה ופורים דהם דרבנן וגם אם לא אמר על הנסים אין מחזירין:

ונ"ל דבין הפרקים כו' אבל בין קריאת שמע וברכותיה חובה לכולי עלמא אע"ג דכבר הסכים לעיל דטעם דתפלת ערבית רשות אינו אלא סניף ועיקר הטעם משום צורך תפלה. וזה שייך גם בין הפרקים מ"מ כוונתו דטוב לו להפסיק בהכרזה אחר יראו עינינו מלהפסיק בין הפרקים דאחר יראו עינינו יש פוסקים דרשאי להפסיק בכל הדברים דהא בלאו הכי מפסיקים בין גאולה לתפלה באמירת הפסוקים ויראו עינינו וכמ"ש הטור בשמם משא"כ בין הפרקים אפי' דערבית לכ"ע אינו רשאי להפסיק א"כ עדיף להפסיק בין גאולה לתפלה דערבית מלהפסיק בין הפרקים: