מחצית השקל על אורח חיים רלה:ד

(ס"ק ד) להתחיל כו' אוכל קימעא כו' דמשמע טעימה:

ועססי' תרצ"ב דת"ה יליף מזה גם לענין מגיל':

דהא בתוס' סוכה דחו כו' אהא דתנן שם מי שהי' בא בדרך ואין בידו לולב ליטול כשיבא לביתו נוטלו על שלחנו ופריך מדקתני נוטלו על שולחנו אלמא דצריך להפסיק והא בתפלת המנחה תנן אם התחילו אין מפסיקים. וכ"ת שאני לולב דהוא דאורייתא ז"א דע"כ בי"ט שני מיירי מדקתני מי שהיה בא בדרך וי"ט שני גם בלולב דרבנן ומשני ר"ס הא דאיכא שהות הא דליכא שהות והקשו התוס' דהמ"ל כמו דאמרי' בשבת דבערבית אפילו התיר חגורו או נטל ידיו אעפ"כ צריך להפסיק אע"ג דבמנחה כה"ג א"צ להפסיק מ"מ בערבית כיון דכולי ליליא זמנא חיישי' דלמא אתי למפשע כמ"ש מ"א בס"ק ז' וא"כ ה"ה לולב כיון דכולי יומא זמני' צריך להפסיק: (וצ"ל דהתוס' ס"ל כר"י הובא בב"י דלדידן דערבית קבלנו לחובה ל"מ אם נטל ידיו אלא אפי' התחיל לאכול מפסיק לערבית) וכתבו התוס' וא"ל משום דהתם לילה זמן שינה וחיישי' טפי דא"כ ה"ט הול"ל התם (ר"ל דהש"ס לא נקט בערבית הטעם אלא משום דכל הלילה זמנו משום דבזה לחוד תליא דאי ס"ד דבעי לצרף גם טעם דלילה זמן שינה ה"ל להש"ס להזכירו ולומר שאני ערבי' דכל הלילה זמנה וגם הוא זמן שינה אע"כ דבזה לחוד דכולה לילה זמנה סגי) ותי' התוס' וז"ל וי"ל דתפל' צריכה שהות ומתעצל בה טפי מנטילת לולב דמכי אגבהה נפיק עכ"ל. הרי דדחו טעם זה וא"ל דלמא הטעם משום דכל הלילה זמנה מה"ט אפי' טעימה אסורה דחיישי' דלמא אתי למפשע י"ל דס"ל למ"א כמ"ש התו' דטעם זה אינו מספיק כיון דלולב א"צ שהיה והזמן קצר ה"ה בתפלה דצריכה שהיה מ"מ כיון דהטעימ' א"צ שהיה ג"כ לא יספיק טעם כיון דכל הלילה זמנו אע"כ משום דהוי דאוריי' מחמירים: