מחצית השקל על אורח חיים רלג:ג

(ס"ק ג) ומשערינן כו' ונ"ל ראיה לדבריהם מפסחים כו' דאמר עולא איזה דרך רחוקה שיפטר מפסח כל שהוא בתחלת זמן שחיטת הפסח מן המודיעים ולחוץ. דס"ל כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה אע"ג שיכול ליכנס בשעת אכילה מקרי דרך רחוקה וכיון דעומד במודיעים בהתחלת זמן שחיטת הפסח דהיינו מחצות א"א לבא לירושלים בזמן שחיטה. דמן המודיעים עד ירושלים הוא ט"ו מיל. וארבב"ח אר"י מהלך אדם בינוני ביום (שהיום ולילה שוין) עשר פרסאות (היינו ארבעים מיל) דל ה' מיל מעלות השחר עד הנץ החמ'. וה' מילין משקיעת החמה עד צ"ה נשתיירו למ"ד מיל. א"כ נשאר עד חצות מהלך ט"ו מיל. ומחצות עד השקיעה ג"כ ט"ו מיל א"כ כשמגיע לירושלים כשעומד במודיעים כבר התחיל השקיעה ועבר זמן שחיטת הפסח וע"כ צ"ל דמה"ט בתחלת השקיעה עבר זמן שחיטת הפסח שכבר הוא לילה. וא"כ ה"ה דאין לשחוט אז התמיד וא"כ ע"כ חשבי' רק עד תחלת השקיעה וכדעת לבוש ולח"מ:

והוא כמו שעה וחומש שעה כו' דברים אלו צ"ב דשיעור זה הוא אי חשבינן כמ"ש ת"ה מע"ה עד צ"ה והיינו אע"ג דס"ל משקיע' החמה עד צ"ה ה' מיל לא קי"ל כוותי' בהא דאיתותב שם בדף שאח"ז מבריי' דקתני רבי יודא ס"ל דמשקיעת החמה עד צ"ה הוא ד' מיל וא"כ לדעת ת"ה בא החשבון בדיוק דמתחלת השקיעה עד צ"ה שעה וחומש צא וחשוב דמהלך ביום דהיינו בי"ב שעות י' פרסאות א"כ אם לא היה היום ארוך כ"א י' שעות היה נוגע לכל פרסה שעה אחת ועכשיו שהיום י"ב שעות א"כ יש שתי שעו' נוספות וצריך לחלקם לי' חלקים דהיינו לי' פרסאות וכיון שבכל שעה יש ה' חומשים אם כן שתי שעות יש בהן י' חומשים מגיע לכל פרסה נוסף על השעה עוד חומש שעה. דהיינו שעה וחומש וכיון דקי"ל מתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים ד' מיל הוא פרסה א"כ שיעורו שעה וחומש אבל כיון דהמ"א הסכי' ללבוש ול"ח דחשבי' מהנץ החמה עד השקיעה. א"כ יש מתחלת השקיעה עד צאת הככבים דהוא ד' מיל שעה ומחצה דדל מהני י' פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ד' מיל וכן מתחילת השקיע' עד צאת הככבים ד' מיל נשתייר מהני י' פרסאו' שהן מ"ם מיל ל"ב מיל א"כ אם היה ארוך ח' שעות הי' מגיע לכל מיל רביע שעה דל"ב רביעית הוא ח' שעות עכשיו שהיום ארוך י"ב שעות נשתייר ד' שעות א"כ נוסף על כל מיל חצי רביעית דל"ב חצי רביעית עולים ד' שלימין א"כ מגיע לכל מיל רביע וחצי רביע א"כ מתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים שהוא ד' מיל שעה ומחצה. אח"ז ראיתי שהל"ח נתעורר כיוצ' בזה על הלבוש ע"ש בפ"ק דברכות:

ומיהו י"ל כו' בא ליישב א"כ לרבנן זמן המנחה עד תחלת השקיע' ולא יותר. והא כתב רמ"א סוף סעיף זה דבדיעבד יצא אם התפלל מנחה עד צאת הככבים כרבנן וגם לר"י צ"ל פלג המנחה קודם תחלת השקיעה ואין המנהג כן לנוהגים כר"י:

נגד הקרבת המנחה שהיה אחר התמיד וא"כ ניהו דמתחלת השקיע' כבר עבר זמן קרבן תמיד אבל היה זמן הקרבת המנח' עדיין והקרבת המנחה היה זמנ' עד צ"ה:

והוא כמו רביעית שעה דהא שיעו' בין השמשות כמבואר לקמן סי' רס"א סעיף ב':