מחצית השקל על אורח חיים רכא:ב

(סק"ב) דהשומע כו' ועיין בטור כו' א"ל מת כו' מדא' א"ל היינו שמע ולא חזי ואפי' הכי כ' שמברך דיין כו' ואם יורש ממון מברך הטו"מ. וצ"ע מאי קמ"ל רמ"א בזה דאפי' לא חזי אלא שמע מברך הטו"מ והיינו ע"כ בדא"ל שותפות פשיטא ומי גרע משמע שמועות טובו' וכן הק' בש"ס אי דשמע משמע היינו בשורות טובו' וכנ"ל וסבר אפי' א"ל שותף כו' וא"כ מיירי בהגהת י"א דהשומע כו' אפי' אין לו שותף. וזה ודאי חידוש גדול ומש"ה השמיטו הרב"י כיון דמיירי בא"ל שותפות הא מלתא דפשיטא:

והק' בס' ח"מ וז"ל ולא ידענו מאי ק"ל טפי על רמ"א כו' והרי ל' רשב"א שהביא ב"י נמי הכי הוא וז"ל דאפש' לו' דלמסקנא נמי היכי דשמע ולא חזי מברך הטוב ומטיב משמע דמסופק בדבר זה והרי בפשיטות הקשו אי דשמע היינו בשורות טובו' ואפש' דמסופק שמא למסקנא גשמים לא דמיא לשאר בשורות טובות כו'. ויהי' איך שיהי' מה שי"ל בכוונת דברי הרשב"א כך י"ל בדברי רמ"א. ולפי שכתב רשב"א דאפשר לשון ספק לכן כתב רמ"א י"א עכ"ל וז"ל רשב"א בחדושיו אלא אידי ואידי דחזי מחזי אפשר לומר דמ"מ היכי דשמע ולא חזי מברך הטוה"מ כפרוקא קמא וכדתנן על בשורות טובות כו' דהשת' אתי' לתרוצי בתירוצ' אחרינא היינו משום דאלו מתני' בשמע פשיטא דהטוב ומטיב מברך וכבר תנינן לה בכלל בשורות טובות דאלמא מלתא דפשיטא דבשמע מברך הטוה"מ. אבל לפרוקא בתרא דאמרינן הא דאיכא אחריני בהדיה כו' הוא דחדית דאפי' על בשורות טובות לא מברך הטוה"מ אלא בדאיכ' שותף בהדיה עכ"ל הרשב"א הרי נרא' מדבריו דמסברא הפשוטה מסתבר דעכ"פ גשמים לא גרע משאר בשורות טובו' וכן מוכרח מקושית המקשן אי דשמע היינו בשורות טובות דמשמע דפשיט' ליה דלא גרע משאר בשורות טובות. ואם נאמר דלמסקנ' נד מסברא זו וס"ל דגשמים גרע משאר בשורות טובות יהי' מאיזה טעם שיהי' ואם כן נצטרך לו' אם כן תו לא קשיא קושית הש"ס אי דשמע היינו בשורות טובות ומלת' דפשיטא היא א"כ לאיזה צורך חזר מתי' הראשון הא דחזי והא דשמע כיון דלא קשה קושיית המקשן. והיינו צריכין לדחוק או משום דמסתבר ליה כ"כ דגשמים גרע מבשורות טובות ופשיטא לי' בשמע אינו מברך הטוה"מ היפך מסברת המקשן מן הקצה אל הקצה או משום ניהו דלקושית המקשן לא הוי קשה דהיינו פשיט' שהיא בכלל בשורות טובות כיון דס"ל למתרץ דגשמים גרע מבשורות טובות. מ"מ הוי קשיא הא דקתני על הגשמים ועל בשורות טובות כיון דהגשמים ג"כ מיירי בשמע אלא דגרע מבשורות טובות. ה"ל להפך הלשון על בשורות טובות ואפי' על גשמים אומר הטוה"מ. ולכן הוצרך לומר אידי ואידי דחזי. וכל זה דחוק מאוד הן בסברא והן בפשט הגמרא. אלא דאעפ"כ כתב הרשב"א לשון ואפשר כו' משום דלשון המתרץ דחקו שאמר אלא אידי ואידי כו' ולשון אלא בכ"מ משמע שחזר מדין הראשון לכן כתב ל' ואפשר אף שלומר שחזר מהדין ולו' דגשמים גרע מבשורות טובות דחוק מאוד מ"מ יש מקום להתעקש מלשון אלא דאמר המתרץ ואעפ"י כן נראה מדברי הרשב"א דלדינא גשמים לא גרע מבשורות טובות ואפילו שמע מברך הטו"מ בא"ל שותפות ולשון אלא לא קאי אלא על האוקימתא דאוקי תחלה למתני' בשמע ומזה הוצרך לחזור ע"י קושית המקשן דהיינו בשורות טובות אבל הדין נשאר כמו בתי' א' רק בתירוץ אחרון חידש דין שלא היה סובר ע"ע כן וכיון דמסברא וגמרא נראה דגשמים לא גרע מבשורות טובות ניהו דהרשב"א שקיל וטרי משום לישנא דהמתרץ שאמר אלא כנ"ל אבל רמ"א בהג"ה קשה כיון דבלשון ש"ע אין הכרע נגד הסברא חיצונ' מה"ת נימא דגשמים גרע מבשורות טובות נגד הסברא באין הכרח וא"כ הוא מלתא דפשיטא ולא הוי צריך רמ"א לאשמועינן דמה"ט השמיטו הרב"י לפשיטתו:

נ"ל דאם גוי כו' בסנהדרין דף ל"ז דאיתא שם מיום שפתח' הארץ את פיה לבלוע דמה של הבל שוב לא פתחה ופריך הא גבי קרח כתיב ותפתח ותבלע כו' ומשני לטוב' לא פתחה והקש' התוספו' הא גבי מצרים כתיב תבלעמו ארץ שזכו לקבור' וה"ה טובה. ותי' דטובת עכו"ם לא חשיב טובה וכ"כ לעיל סי' קל"ח ס"ק ג' ע"ש: