מחצית השקל על אורח חיים רכא:א

(סק"א) מברך כו' וכמ"ש הרא"ש ר"ל דהרא"ש באמת מפרש דברי הש"ס דמשני בא"ל שותפו' מברך הטוב ומטיב דאין ר"ל דמיירי דוקא דא"ל שותפות בשדהו אלא ר"ל דכל טובת הגשמי' מקרי א"ל שותפות דכל העולם שותפים בטוב' זו. אלא דבש"ע פסק כהרי"ף דמפרש דבעי' דוקא דאית ליה שותפות בשדהו:

ועמ"ש סי' קע"ה ס"ק ד':

כ' הש"ך כו' עסי' רכ"ג סעיף א' כוונתו כו' כמו בסי' רכ"ג בילד' זכר מברך הטוב ומטיב הואיל ויש לאשה חלק בטוב' ה"ה בשדה דאש' ובניו הסמוכי' על שלחנו מיקרי יש להם חלק בשדהו:

וקשה דא"כ מאי דחק בגמ' כו' ר"ל דאמרי' דף ל"ט ע"ב אהא דתנן על הגשמים ועל בשורות טובות או' הטוב ומטיב על הגשמים מאי מברך אר"י מודי' אנחנו לך על כל טפה כו ופריך והתנן על הגשמים כו' הטוב ומטיב. ומשני הא דשמע משמע או' הטוב ומטיב והא דחזי מחזי או' מודים אנחנו לך ופריך אי דשמע משמע (ר"ל דמתניתין מיירי דשמע) ה"ל בשורות טובות ותנן על בשורות טובות כו' (ר"נ א"כ גשמים ל"ל הא הוי בכלל בשורות טובות) אלא אידי ואידי דחזא מחזא הא דאית ליה ארעא אומר הטוב ומטיב הא דל"ל ארעא אומר מודים אנחנו לך. ופריך אי אית ליה ארעא או' הטוב ומטיב והתנן בנה בית חדש וקנה כלים חדשים או' ברוך שהחיינו כו' שלו ושל אחרים אומר הטוב ומטיב לא קשיא הא דא"ל שותפות (ר"ל הכא בגשמי' מברך הטוב והמטיב. מיירי בא"ל שותפות) הא (בנה בית) דל"ל שותפות כו' ת"ש והא"ר יוסף ב"א א"ר יוחנן אע"פ שאמרו שינוי יין א"צ לברך בפה"ג אבל אומר ברוך הטוב והמטיב. ומשני התם נמי דאיכא בני חבור' דשתי בהדי' עד כאן לשון הגמרא. ומזה הוקשה למגן אברהם לדעת הש"ך למה הוצרך לאוקמי האי דשדה דמברך הטוב והמטיב בא"ל שותפות. ה"ל לשנויי' כגון דאיכא אשה ובנים דהוי כמו שותפות:

והקשה בספר חמד משה א"כ ביין דודאי אם אשתו ובניו שותים עמו מברך הטוה"מ כמ"ש התוס' שם וכ"כ מ"א לעיל סי' קע"ה ס"ק ד' א"כ תקשי ליה למה הוצרך לשנויי ביין דאיכא בני חבורה כו' הל"ל דאשתו ובניו שותים עמו. עוד הקשה דהא כ' מ"א סי' קע"ה הטעם ביין דאם אשתו ובניו שותים עמו דמברך הטוב ומטיב משום דמזונתן עליו ה"ל כא"ל שותפות ואף על גב דאינו מחויב ליתן להם יין כולי האי כ"ש שדה דלאכילה קיימא ומזונתן עליו דיקראו שותפי' עכת"ד. ולענ"ד דוקא ביין כיון שכבר ניתן על השלחן והבעל שותה ממנו ואשתו ובניו מסובים הם מזונתן עליו דרכן של בני אדם ליתן גם לאשתו ובניו משא"כ בפירות השדה ניהו דמזונתן עליו היינו דוקא על הבעל ולא על השדה ואין חייב ליתן להם מאותו שדה ואפשר ימנעם פירות שדהו ויזונם בפירות אחרים שיקנה ממקום אחר ולכן נקראו שותפים ומאי שהקשה דהוי לש"ס לשנוי האי דיין מיירי דאשתו ובניו שותים עמו אין זה קושיא דע"כ צ"ל הא דקשיא להמג"א דא"כ מאי דחק בגמרא הוי לשנוי כו' מה דוחק יש בתי' הש"ס דא"ל שותפות יותר מאלו היה מתרץ דמיירי בי"ל אשה או בני' וע"כ צ"ל דזה יותר מצוי דאדם שי"ל שדה שיש לו אשה או בנים ממה שמצוי שיהי' לו שותף בשדהו. ומתני' סתמא אמרה על הגשמים הטוב והמטיב טפי ראוי לו' דמיירי בי"ל אשה או בנים מלומר דא"ל שדה בשותפות משא"כ בשתיית יין כמו שמצוי שאדם שותה עם אשתו ובניו כך מצוי שישתה עם בני חבור' ואין זה מצוי יותר מזה וכיון שכבר הוצרך לתרץ בשדה דא"ל שותפות ול"מ לשנויי באשה ובנים לדעת מ"א אוקי גם האי דיין כה"ג דאיכא ב"ח כו' כיון דמצוי כ"כ כמו אשתו ומ"ש שם בסי' רכ"ג ס"ה קנה כלים שמשתמשי' בו הוא ובני ביתו מברך הטו"מ: