מחצית השקל על אורח חיים ריח:ג

(ס"ק ג) לקצת כו' ופלוגת' דר"מ כו' במס' הוריות דף ה' דתנן טעו ב"ד הגדול והורו להתיר דבר שחייבים על זדונו כרת ועשו הציבו' על פיהן (והיינו כל ישראל או רובן ולענין שבט א' תליא בפלוגתא דר"מ ור"י ור"ש) מביאי' הצבור פר ואם טעו ב"ד והורו בע"ז ועשו הציבו' ע"פ מביאים פר ושעיר וס"ל לר"מ דכל הציבור מביאים בכל דבר שזדונו כרת אם עשו על פי הוראת ב"ד פר אחד ובע"ז פר אחד ושעיר אחד ור' יודא סבירא ליה בדבר שזדונו כרת מביאים י"ב פרים פר לכל שבט ובע"א י"ב פרים וי"ב שעירי' ור"ש ס"ל בדבר שזדונו כרת י"ג פרים וטעמיה י"ב פרים בשביל י"ב שבטים ופר הי"ג בשביל ב"ד ובע"א סביר' ליה לר"ש מה"ט י"ג פרים וי"ג שעירים ומסיק דפלוגתייהו דר"מ ס"ל מדכתי' והקריבו הקהל ושבט אחד לא איקרי קהל לכן סגי לכל ישראל בקרבן א' ור"י ור"ש תרווייהו ס"ל דכל שבט אקרי קהל לכן צריכים קרבן לכל שבט ושבט ואייתי ראי' מדאמר הקב"ה ליעקב הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים ולא נולד לו שוב כי אם בנימין ואפ"ה קראו קהל עמים:

וכיון דקי"ל כר"י ור"ש נגד ר"מ כדאי' בעירובין דמ"ו:

דהאי כללא ליתא וכ"כ בתשובת מהרי"ק:

דבתוס' זבחים דף ו' ד"ה אחד כו' שהקשו דמשמע דלר"י יורש מימר בקרבן אביו והוא פלוגת' דר"מ ור"י וס"ל לר"י דאינו מימר ור"י פסק ר"מ ור"י הלכ' כר"י ועיין בתשובת חות יאיר סי' צ"ד שהעיר ג"כ בזה וע"ש:

וצ"ע דמ"מ רבים כו' הקושיא מתוס' דזבחים הוא כעין הגה' מן מ"א ועכשיו הביא שוב סיום דברי ל"ח שהקש' כן דמ"מ רבי' נינהו והאי כללא ודאי אפי' בדברים שאין נוהגים דהא כתיב אחרי רבים להטות:

וע"ק בפסחים כו' הוא קושיית מ"א:

אם נטמא שבט כו' דקיי"ל אם רוב ציבור טמאים כלם עושים בטומא' ואם מעוטים טמאים טהורים עושים בראשון וטמאים נדחים לפסח שני ואם היו טהורים וטמאים מחצה על מחצה איכא תנא דס"ל טהורים עושים לעצמם בטהר' וטמאים עושים לעצמם בראשון בטומא' ואם היה רק שבט א' טמא ושאר השבטים טהורים ס"ל לר"י ור"ש דהוי כמחצ' על מחצה ואמרי' טעמייהו משום דס"ל שבט א' איקרי קהל:

א"כ יהיו דבריו סותרים זא"ז דהא בפי"ב משגגות פסק כוותייהו לכן נ"ל דוקא בהוראת ב"ד קי"ל כוותייהו ר"ל ודאי ר"י ור"ש בכל דוכתי ס"ל דקהל אקרי שבט אחד אפי' במקום דלא כתיב קהל והיה ראוי לפסוק כוותייהו כדלעיל אלא דבפסח סתם מתני' דלא כוותייהו וכדי למעט לשבר הכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים וגם ר"מ ור"י ור"ש דקי"ל כר"י ור"ש אמרי' מסברא דהמשנ' אינה חולקת אלא בפסח ודכוותיה דלא כתיב קהל אבל היכי דכתיב קהל מודה המשנה דקיי"ל כוותייהו דשבט אחד מיקרי קהל. והכא לפסח מדמי' כיון דלא כתיב קהל כמו בפסח כיון דלא כתיב בהדיא דקהל טמאים יעשו בטומא' אלא מדיוקא דכתיב איש כי יהיה טמא כו' ואמרי' איש נדחה לפסח שני ואין צבור הטמאים נדחים לפסח שני וא"כ א"ל דהתור' לא מיעט' אלא דוקא כל או רוב ישראל אבל שבט א' אע"ג דמיקרי קהל ג"כ מ"מ אפשר דלפעמים ג"כ הוא בכלל איש ולא נתמעט מאיש כי יהיה טמא וה"ה הכא: