מחצית השקל על אורח חיים ריא:ב

(ס"ק ב) ואפי' כו' חטה קודם לזית והיינו כוסס חטה שברכתו בפה"א קודם לזית שברכתו בפה"ע לפי שחטה סמוך ראשון לארץ קמא וזית סמוך ראשון לארץ בתרא וכמ"ש מ"א ס"ק ח' הרי דאפי' אין ברכותיהם שוות אפ"ה מה שמוזכר תחלה בקרא מקדים מיניה:

ותי' הב"ח דה"ק איזה שירצה כו' ר"ל מ"ש הטור וש"ע דבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה מהן שירצה אין הכונה לברך בלי בחינה. אלא על אותו שחביב עליו עכשיו ולכך רוצה בו. והטעם כ' הב"ח כיון שאין ברכותיהן שוות ואין א' פוטר חברו וליכא אלא הקדמה בסברא קלה דוחים מעלת מין ז' ומעלת חביב ואזלי' בתר מה שהוא חביב עליו עכשיו וכשעכשיו שניהם שוין בחביבות אז אזלי' בתר חביב תדיר דכיון דנדחה מעלת מין ז' משום מה שעכשיו חביב. ה"ה שנדחה משום מה שחביב עליו תדיר והא דאמרי' כל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה דמה"ט כ' הטור דחטה קודם לזית מיירי כששניהם היינו חטה וזית שוין עליו בחביבות הן עתה והן בכל פעם. דאז אזלילן בתר מין ז' א"כ המוקדם בפסוק קודם:

ואין דבריו עולין כו' כשאין כו' ר"ל דהרא"ש נתן טעם למאי דא' דפליגי דוקא בברכותיהן שוות אבל אין ברכותיהן שוות ל"פ. ותי' וז"ל וי"ל דודאי כשברכותיהם שוות דבברכ' א' פוטר את חבירו. אז מסתבר לברך על ז' מינים ולפטור השני אבל כשצריך לברך על כאו"א לא שייכי זה לזה כלל. כיון שצריך לברך על השני אחר אכיל' הראשון הלכך על איזה מהן שירצה יברך עכ"ל הרי שכ' דבאין ברכותיהן שוות אין שייכות זל"ז כלל. ואיך כ' הב"ח דאעפ"כ יש קדימה לפעמים מה שחביב עתה ולפעמים מה שחביב תדיר ולפעמים מין ז':

והנכון כו' ליישב קושית הב"ח הנ"ל:

דכשנפטר כו' ר"ל היפך מסברת הב"ח בקושייתו דאם הדין בשניהם מוזכרים לפסוק לילך אחד המוקדם בפסוק כ"ש שיש להקדים מה שנזכ' בפסוק למה שאינו נזכ' דאדרבא דוקא כששניהם הוזכרו בפסוק אז הולכי' אחר המוקדם אפי' אין ברכותיהם שוות. אבל לא מקדימין מה שהוזכ' בפסוק למה שלא נזכר והטעם כ' מ"א דמאחר שהקדימו קרא אנן נמי נקדימנו ר"ל ניהו דאין ההקדמ' מעלה באין ברכותיהן שוות. מ"מ למה לנו לשנות מסדר הכתובים בפסוק על חנם אף דליכא טעמא:

וכיוצא בזה כ' בשל"ה. ר"ל שגם של"ה כ' היפך מסברת הב"ח דדוקא כששניהם הוזכרו בקרא הולכים אחר המוקדם אבל המוזכר בקרא אינו מוקדם למה שלא הוזכ' בפסוק אבל נתן טעם אחר ממ"ש מ"א והוא כיון דהרא"ש כ' דמה"ט דבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה שירצה כיון דאין א' נפט' בברכת חבירו אין לו שייכות להדדי ונפרדים זה מזה א"כ אם שניהם הוזכ' בפסוק עדיין יש להם דיבוק ולא מיקרי נפרדים. אע"ג שאין א' נפטר בברכת חברו והיינו ששניהם ממין ז' שנשתבחה בהן א"י. א"כ כיון שיש להם חשיבות אחד עי"ז נקראו מודבקים ויש להם שייכות זה לזה עכת"ד:

וע' ברמזים ודו"ק ר"ל שדבריו צ"ע שכ' באין ברכותיהן שוות כגון צנון וזית מברך על איזה מהן שירצה. הרי דס"ל אפי' זית שהוא מין ז' וצנון אינו מין ז' אפ"ה מברך על איזה מהן שירצה כיון דאין ברכותיהן שוות וכמ"ש פה בש"ע ומוכח מזה ג"כ דס"ל דאין קדימה לבפה"ע לבפ"הא. דהא זית פרי עץ וצנון פרי אדמה:

וכ"כ שם ברמזים אח"ז להדי' וז"ל בפה"ע ובפה"א על איזה שירצה יברך קודם עכ"ל ואחר זה כ' כל המוקדם בפסוק מוקרם לברכה וכ' דמה"ט חטה קודם לזית וכן שעורה קודם לדבש וסיים וז"ל הא דחטה ושעורה קודמים דוקא בעשה מהן תבשיל או פת אבל הכוסס החטה שמברך בפה"א. בפ"הע קודם עכ"ל. ור"ל בכוסס חטה או זית שהיא בפה"ע קודם. וטעמיה ל"ל משום דב"הע קודם לבה"א הא כבר מוכח דאין קדימ' לפה"ע על פה"א. אע"כ משום דס"ל דקרא לא מיירי מכוסס חטה אלא בעשה ממנו תבשיל או פת א"כ כיון דזית מוזכ' בקרא וחטה לא הוזכ' בקרא לכן זית קודמו. א"כ לדידי' תקשי הא כ' שם דצנון וזית מברך על איזה שירצה ה"ל להקדים זית שהוזכר בקרא וצנון לא הוזכר' בקרא. וכ"מ ברא"ש ר"ל לדחות תירץ הב"ח על קושייתו על הטור שכבר כ' מ"א לעיל שתי' הב"ח אין עולה לפ"ד הרא"ש דא"כ היינו צ"ל דהטו' חולק בזה על אביו הרא"ש וזהו דוחק ועכשיו כ' מ"א דהלא גם בהרא"ש גופיה קשיא קושית הב"ח. וברא"ש ודאי ל"ל תי' הב"ח כמש"ל א"כ ע"כ צ"ל כתי' מ"א. דמ"ש ואין להביא ראיה לדבריהם ר"ל לדעת הרי"ף ורש"י דמפרשים אבל אין ברכותיהם שוות כגון זית וצנון ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז שר"ל על איזה מהם שירצה ואע"ג דזית פה"ע וצנון פה"א. ס"ל דאין קדימה לפה"ע על בפה"א דלא כבה"ג דס"ל דפה"ע צרי' להקדים לפה"א. דבפה"ע חשובה דמבוררת יות' וכמ"ש פה בסעיף ג' ולדידיה כ' הרא"ש דצ"ל מה דאמר עולא אבל אין כו' ד"ה מברך על כו' לא מיירי כלל בדין הקדמה אלא קמ"ל דאין ברכותיהן שוות ואין א' פוטר חברו. וכ' הרא"ש דלפ"ז ל' עולא דחוק. וע"ז כ' הרא"ש דאין להביא ראיה לדבריהם דאין קדימה לפה"ע על פה"א מהא דאמרי' כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה אלמא דחטה ושעורה קודמים לגפן דהיינו ענבים אע"ג דחטה מברך בפה"א בענבים מברך בפה"ע אפ"ה חטה קודם די"ל דמיירי שעשאו דייסא או פת דהמוציא או במ"מ ודאי חשובים מבפה"ע. ואת"ל דמיירי בכוסס חטה י"ל דר"ל כל המוקדם בפסוק וברכותיהן שוות עכת"ד הרא"ש. והלא רש"י ס"ל כו' ואכתי תיקשי איך אמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכ' אפי' אין ברכותיהם שוות הא אפי' צנון וזית דזית מוזכ' בקרא וצנון לא הוזכר בקרא אפ"ה אין קדימה לזית כ"ש כששניהם הוזכר בקר' אלא שא' קודם בהזכרתו דלא יהי' לו דין קדימ' וכקו' הב"ח ותי' הב"ח ל"ל להרא"ש כנ"ל אלא ע"כ צ"ל כמ"ש מ"א ושל"ה דאדרבא היפוך מסבר' הב"ח כנ"ל: